זה הפער האמיתי בין חיפה לבית"ר

1 בית"ר ירושלים חזרה לטדי, והקהל הירושלמי הכין לקבוצה קבלת פנים נפלאה. האווירה הנהדרת הזכירה ימים אחרים והשכיחה במעט את ההווה המעורפל של המועדון. כיאה לתפאורה, בית"ר פתחה בהתלהבות גדולה והשיגה שער מהיר כתוצאה ממהלך מבריק של כדורגל עם כדור עומק מצוין של מויאל, הרמה מדויקת של ריקן וסיומת מושלמת של סטיבן כהן.

המשחק התנהל בקצב מצוין כאשר גם חיפה נכנסה לעניינים והחזיקה יותר בכדור, אבל לא ייצרה איומים רציניים על שערו של אוהד סיידוף. בית"ר שגתה בגדול במהלך שהוביל לשוויון של עמאשה. השער נכבש מייד לאחר כדור קרן של בית"ר, שאליו היא שלחה הרבה שחקנים שהותירו את העורף חשוף למיאוץ של עמאשה. אלי דסה היה חייב לסגור מהר יותר, אבל הוא השתהה ואיפשר לחלוץ הרבה זמן לשחרר את הבעיטה.

בית"ר היתה הרבה יותר מסוכנת במחצית הראשונה, ועמית בן שושן בשתי פעולות טובות השתחרר בצורה נהדרת והיה קרוב לשער. חוסר המחץ של הקבוצה בולט, היא לא כובשת מספיק ולא יודעת לנצל את הדקות הטובות שלה.

ההבדלים האמיתיים בין הקבוצות נחשפו במחצית השנייה. בית"ר הדלילה החלה לאבד כוחות, והירוקים השתלטו על מרכז המגרש. חיפה נראתה הרבה יותר רעננה ומסוכנת והצליחה להכריע את המשחק בתוך חמש דקות.

הסיפור של דבאלישווילי משקף היטב את הפערים. מול האפשרויות הבלתי מוגבלות של אלישע לוי נאלץ יובל נעים לתמרן עם סגל קצר ולא מספיק טוב. הוא רצה לרענן את השורות במחצית השנייה, אבל אין לו על הספסל מחליפים ראויים. החלוץ הגאורגי של חיפה כבר היה מחוץ לתוכניות אבל חזר וכבש את השערים, ועכשיו כבר לא יוותרו עליו כל כך מהר.

האווירה בסיום כבר היתה שונה לגמרי. לא לתוצאה כזו ציפו בירושלים, אבל נכון להיום זה הפער בין הקבוצות. לאחר התקופה הלא טובה של מכבי חיפה, יש בכוחו של משחק כזה להחזיר את הירוקים למקום הראוי להם.

2 עולם הכדורגל הישראלי ילווה היום את יצחק שניאור ז"ל בדרכו האחרונה. שחקן ומאמן מפואר אשר הטביע את חותמו כאחד מגדולי המאמנים. יצחק החל את דרכו כשחקן בשנים הראשונות של הקמת המדינה, והחל מהימים הראשונים ועד פרישתו מאימון היווה סמל למקצועיות, ליושר ולהגינות.

אחד הזיכרונות הגדולים שלי כנער צעיר היה המפגש המפורסם מול בריה"מ ב-1956, כאשר אבי לקח אותי לאיצטדיון ר"ג לחזות במשחק ההיסטורי שבו שימש שניאור בלם הנבחרת.

גם כמאמן היה לו הכבוד להדריך את הנבחרת בצוותא עם יענקל'ה גרונדמן ז"ל במשחק הזכור לכולנו מול קולומביה, שבו הנבחרת היתה כפסע לפני עלייה למונדיאל באיטליה, ולאחר שגברה על יריבתנו הגדולה באותם ימים, אוסטרליה.

בתחילת הקריירה שלי כמאמן היה לי הכבוד להתמודד מול שניאור. הקבוצות שלו היו תמיד מאורגנות, ממושמעות ופיזיות, והורגש כי השפעתו היתה עצומה. כל השחקנים ששיחקו תחתיו יכולים להעיד על האיש בעל העקרונות שהנחיל משמעת והרגלי עבודה, קשוח מאוד כלפי חוץ אבל חבר אמיתי ובעל לב רך. כולם מוקירים את פועלו ויכולים להעיד על האיש המיוחד הזה ששייך לדור אחר של מאמנים עם ידע ומוסר עבודה, שלמרבה הצער כבר כמעט שלא רואים היום.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו