ספאנוליס. קטש. פארגו

ג'ימי, דמות משנה ב"סיינפלד", היה כדורסלן חובב שנהג לדבר על עצמו בגוף שלישי. המונולוגים שלו דווקא יכלו להתאים מאוד למכבי ת"א. הרי איש לא באמת יופתע לגלות שג'רמי פארגו ממלמל לעצמו בזמן המשחק "ג'רמי מתחת לסל", "ג'רמי פנוי", "ג'רמי זורק", "ג'רמי קולע", ממש כמו ג'ימי.

אבל לאף אחד בצהוב אין כרגע מצב רוח לבדיחות (ויסלח לנו ג'ורג' קוסטנזה). בשנים האחרונות נמתחה ביקורת נוקבת על הבנייה לרוחב במכבי; על כך שהיא מפזרת את התקציב בין שלל שחקנים סבירים ובינוניים, ולא מנתבת את ההשקעה לסופרסטאר אחד.

אז העונה הונחת כוכב, והקבוצה תלויה בו, אבל פתאום כולם מתגעגעים לרוטציית ה־12 של המאמן הקודם. השאלה היא האם אלופת אירופה באמת הלכה רחוק מדי והפכה תלותית, תלותית מדי, בשחקן אחד?

פארגו לוקח כמעט רבע מהזריקות של מכבי מכל הטווחים (מהשדה ומהעונשין). 23.4 אחוזים מהזריקות, ליתר דיוק. הוא חתום גם על 38 אחוזים מהאסיסטים ועל 19 אחוזים מהאיבודים של קבוצתו.

בכל רחבי היורוליג יש רק שחקן אחד שלוקח על עצמו יותר. קוראים לו ואסיליס ספאנוליס, והוא אחראי ל־27.2 אחוזים מהזריקות של אולימפיאקוס. אפילו מרקוס וויליאמס מהכוכב האדום בלגרד וקית' לנגפורד מקאזאן, שניים שדומיננטיות היא שמם השני, נותרו מאחור.

לצהובים חסר גארד שיאזן את הנטייה של פארגו להתפרע. בגלבוע/גליל היה לו את גל מקל, בקדנציה הקודמת בת"א היו לצידו דורון פרקינס וצ'אק אידסון.

תלות כזו ברכז לא נרשמה ביד אליהו מאז עודד קטש, שלקח 25.1 אחוזים מהזריקות הקבוצתיות ב־1998/99. כן, דווקא קטש, שהביא את פארגו לישראל ושניטרל אותו השבוע בדרבי.

וגיא גודס? לו נותר רק לקוות שהערב הוא ישמע את פארגו ממלמל לעצמו "לג'רמי היה משחק טוב", "ג'רמי ניצח את מלאגה", כדי שהמאמן עצמו יוכל לצעוק: "שלווה עכשיו!"