פייסבוק כבר לא באמת מרגשת

בשבוע שעבר הודה מארק צוקרברג שהוא מודע לירידה באטרקטיביות של פייסבוק, הרשת החברתית שהפכה את כולנו מיצורים פעילים לבטטות כורסה. צוקרברג לא נשמע לחוץ מהעניין, נהפוך הוא, הוא דווקא מייעד את הבייבי שלו להיות שימושית יותר וקולית פחות. אני, לעומתו, דווקא כן נלחצת. זה זמן רב אני מרגישה שהגלישה בפייסבוק איבדה מהקסם ומההתרגשות. מה שאגב לא מונע ממני לבלות בפייסבוק כמה שעות ביום. אני מכורה, אני יודעת שזה לא טוב לי ושאני צריכה להפחית במינונים - אבל ממחר. הנוער כבר עזב אותה מזמן, המבוגרים פשוט בוהים במסך.

אמנם אני מפרסמת פחות סטטוסים מבעבר ובקושי מגיבה לאחרים. אני גם לא זוכרת מתי בפעם האחרונה עשיתי לייק לעמוד עסקי כזה או אחר, אבל אני עדיין משתדלת להראות נוכחות מתוך הבנה שפייסבוק, כמו חיי הסקס שלי, הרבה פחות מעניינת אבל עדיין לא מתה.

כל מי שנכנס לפייסבוק לפחות פעם ביום כבר הספיק להתרגל לשיגרה הווירטואלית. הפיד של רובנו מורכב פחות או יותר מאותם טיפוסים. כמה חברים עם שאיפות להיות שרי ממשלה בעתיד שמפרשים מהלכים פוליטיים על בסיס יומי, ההוא ששולח לך הודעה אישית מאוד ("היי, יום חמישי קרחנה בקלרה"), כמה חברים שממליצים לנו ללכת להופעה של חבר שלהם שהוא מוסיקאי אנונימי אבל רגע לפני פריצה, פליטי "דה וויס" שמנסים למשוך את 15 הדקות של הפריצה, וטרנד חדש של אנשים שמנסים לכתוב סיפורים מרגשים כדי שנרצה להשתתף בספר הבא שהם יוציאו במימון המונים. כלומר, אנחנו. יש כמובן גם את הזוגות הדביקים שאני מייד נפרדת מהם. כזאת אני, מפרגנת. ובואו לא נשכח את פלח האימהות שמעלות עשרות תמונות של הילדים שלהן (ולא, הם לא תמיד הכי יפים בעולם).

אי אפשר להתעלם מהעובדה שפייסבוק עדיין מתפקדת כאחד מהכלים השיווקיים הכי חזקים היום. אנשים בונים שם קריירות כסטנדאפיסטים, מנטורים ומחזירי אהבות קודמות. לפייסבוק יש דרך להגיע לכמות עוקבים אינסופית, ויש כבר כאלה שעשו ממנה כסף, והרבה. ואני לא מדברת רק על צוקרברג.

אבל רובנו שם סתם בשביל הכיף. אסקפיזם טהור במהלך הפסקת צהריים בעבודה או מסחטת לייקים שמשפרת את מצב הרוח שלנו ביום רע. ולמרות שאנחנו שם, רובנו כבר הבנו שאנשים לא באמת נראים במציאות כמו בתמונת פרופיל, שדייטים מהפייסבוק נועדו בדרך כלל לכישלון, שחיי הנישואים המושלמים שאנשים מציגים לנו עומדים על סף גירושים ושברוב המקרים ממש לא אכפת לנו מהבמיה שהחברים שלנו בישלו לשבת.

פה ושם מגיע איזה סטטוס אישי וחושפני, כזה שלא בא לקבל אהבת חינם אלא לשפוך כעס או עצב טהור ומזכיר לנו שפעם היה פה טוב יותר. הגיע הזמן להודות - פייסבוק היא אכן פחות קולית. היא כבר פחות מעניינת, פחות מרגשת, פחות מצחיקה. בקיצור, פייסבוק היא זוג פלוס שלושה בסביוני פתח תקווה.

הגיע הזמן להמציא את הרשת החברתית הבאה או לקוות שצוקרברג יעשה כמה מהלכים מפתיעים. עד שזה יקרה, את הטור הזה אני כמובן אפרסם בפייסבוק.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!