בינתיים אין על מי לסמוך

לגיטימי היה לצפות לתגובה עולמית שונה. חשבנו, אולי בתמימות, כי לאחר הפרסום בווינה שלשום של כתב האישום החמור נגד איראן, שעליו חתומה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, יפגין העולם בהלה, חרדה, דאגה או לפחות קצת עניין. אבל הוא היה מוטרד יותר מ"אביב העמים האירופי", שגבה אתמול קורבן שני. אחרי ברלוסקוני שלשום, גם פפנדריאו נפל אתמול. מי הבא בתור? מנהיג אירופאי או מנהיג ערבי? בכלל, דומה כי העולם מוטרד קצת יותר מנפילת הבורסה מאשר מנפילת טיל איראני על ישראל, גם אם גרעיני...

העולם יודע לעשות בילד-אפ לסיפור כשהוא באמת רציני. היו בשנים האחרונות כמה דוגמאות - קוסובו, עיראק או לאחרונה לוב. התגובות אתמול לא היו רבות ועל מרביתן היתה ישראל מוותרת. גרמניה וצרפת תומכות בהחרפת הסנקציות אבל דוחות על הסף אופציה צבאית. רוסיה בכלל סקפטית לגבי הדו"ח כולו, שמזכיר לה את המודיעין הפגום מעיראק (חוצפה), ואילו סין, המחוברת באינפוזיה לנפט האיראני, מזהירה מפני התלקחות באיראן, בלי להזכיר ולו במילה, אפילו לא בסינית, החרפת סנקציות אפשרית. דווקא איראן, בציניות רבה, קראה לבייג'ין להדק את שיתוף הפעולה הכלכלי...

בוושינגטון היו הנשיא ומזכירת המדינה כנראה טרודים בנושאים אחרים. מישהו ראה אותם נוטלים מיקרופונים ומגיבים לדו"ח? העולם הכיר את תוכן הדו"ח לפני פרסומו. הוא לא זקוק לזמן כדי להגיב.

כשהעולם רוצה לגמור מנהיג, הוא יודע לעשות זאת. מילושביץ', סדאם חוסיין וקדאפי הרוויחו ביושר את גורלם. אבל דומה כי הזוג חמינאי-אחמדינג'אד ממשיך לזכות בימי חסד. לא פלא שהאיראנים שידרו ביטחון ועסקים כרגיל. מבחינתם, לאיראן כבר יש פצצה.

אז מהיכן תבוא הישועה? כמה אירוני שעל פי התגובות יש יותר סיכוי שהיא תבוא מהחברה האיראנית מאשר מהמערב. המתיחות הפנימית באיראן והאופוזיציה האמיתית לשלטון האייתוללות יכולות עוד להפתיע ולהפוך את פרויקט הגרעין לאזרחי.

ויש לנו עוד קלף, מי היה מאמין - הקלף הערבי. המערב אולי מוטרד פחות ממה שישראל רוצה, אבל אוי לו להתעלם מרצונה של סעודיה. גם לנפט הסעודי יש מחיר... סעודיה טרם אמרה (בחדרי חדרים) את מה שיש לה להגיד. רוצים הוכחה לכוח שיש להם? עיינו ערך בחריין.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו