במילה אחת: בושה

יש ימים שבהם מוצבת מראה אל מול פני האומה. מראה העוסקת בליבת הקיום המדיני־חברתי. עקיבא ארנסט סימון כתב ספר שכותרתו "האם עדיין יהודים אנחנו?" בעקבות הצעת החוק יש לשאול אם מדינת ישראל תמשיך להיות מדינה יהודית ודמוקרטית.

מתברר שבכנסת ישראל יש גורמים שמתוך שיקולים זרים מבקשים להעלות את הכורת על הדמוקרטיה הישראלית. ההיסטוריה היהודית לעולם לא תסלח לאותם חברי כנסת שמבקשים להפוך את המדינה לסוג של קיום גלותי מנוון, שבמשך אלפי שנים קיווינו והתפללנו להשתחרר ממנו.

המנון מדינת ישראל מדבר על שאיפתנו להיות עם חופשי בארצנו. אי אפשר להיות עם חופשי כאשר יש ציבור ענק במדינת ישראל, שבכוח הזרוע החקיקתית מבקשים למנוע ממנו את היכולת להתבטא ולהשפיע. אוי לאותה בושה. היום שבו תעלה הצעת החוק להצבעה, ייזכר כיום שבו קבוצה קטנה של חברי כנסת החליטה לכבות את אורה של הדמוקרטיה הישראלית. חבל מאוד שפרשני התקשורת האמונים על חופש הביטוי לכולם, לא משמיעים בקול רם וברור את זעקת זכויות האדם כשמדובר באנשי הימין.

הצעת החוק שמגמתה לסגור את העיתון "ישראל היום" מעלה דמות קשה ומאיימת באשר לעתידה של החברה הישראלית, כדמוקרטיה יחידה בתוך ים של דיקטטורות חשוכות. במדינה שבה סוגרים עיתונים וסותמים פיות, תוקם בה משטרת מחשבות. במדינת ישראל התקבצו יהודים ממדינות רבות, שבהן שלטו משטרי דיכוי. היתה להם ציפייה לנשום אוויר גבהים של חירות אמיתית. במקומה, חברי כנסת משרתי הון שלטון ועיתון מבקשים לדכא את רוח החירות.

המשמעות של הצעת החוק היא מעל ומעבר לעניין העיתון "ישראל היום". הצעת החוק מבקשת להפוך את מדינת ישראל מדמוקרטיה נאורה לדיקטטורה חשוכה. חברי הכנסת של השמאל צריכים להיות הראשונים שיתנגדו להצעת החוק, שכן בסופו של דבר ההצעה תפגע בהם, בימים שהלכי הרוח בחברה הישראלית הולכים ומשתנים לבלי הכר.

רוב הציבור אוהב את המדינה שלו. לאזרחי ישראל נמאס מתקשורת דיכאונית, המשבחת את הירידה מהארץ, משחירה את החיים במדינה ומהללת את הזכות להיקרא בוגד. רוב הישראלים אינם משתכנעים מדברי ההבל על השלום שנמצא מעבר לפינה אם רק נוותר עוד ועוד, ושאר תופינים של השמאל המתמעט.

נשגב מבינתי כיצד יש חברי כנסת מהימין התומכים בהצעת חוק, שנוגדת את ההיגיון ואת האינטרס הרעיוני של בוחריהם. אולי זוהי תמורה לא מכובדת לכתבות האוהדות בעיתון "ידיעות אחרונות" לפני הבחירות. תמורה שעבורה מוכנים למכור את מי שיגן על ארץ ישראל בימי סגריר. במילה אחת קוראים לזה: בושה.