מדוע אין סיכוי לשלום

18 שנים אחרי חתימת הסכמי אוסלו ו-15 שנים אחרי רצח יצחק רבין, שנחשב ל"מר ביטחון", אפשר להרהר אחרי התבונה בכריתת הסכמים אלה. המידע הנמצא בידינו היום, ושהיה בידינו גם לפני 18 שנים, מלמד כי אין סיכוי במתכונת הקיימת שהסכמים אלה יצליחו, וזאת מהסיבות הבאות: הסכמי אוסלו נחתמו כביכול עם נציגי העם הפלשתיני. בפועל, המו"מ והביצוע מתנהלים עם פלג אחד בלבד שלהם - פת"ח. המו"מ אינו מתנהל עם חמאס, עם הג'יהאד או עם גורמים קיצוניים אחרים בעולם הערבי. הוא גם לא מקובל על חיזבאללה וגם לא על איראן. נניח שנקיים את כל דרישות פת"ח. ומה אז? יקום חמאס וידרוש ויתורים נוספים. וכשתבוא מדינת ישראל לרצות את חמאס, יבוא הג'יהאד וידרוש גם הוא נתח, שאם לא כן ימשיך במעשי הטרור, ואחריו יבוא חיזבאללה. וכך, כמו בור ללא תחתית, שום הסכם לא יסיים את הסכסוך.

מה גם שהרשות הפלשתינית, שממשלת ישראל הקימה במו ידיה, שורדת היום על כידוני צה"ל. תוציא את צה"ל מיו"ש, הרשות תקרוס ואת מקומה יתפוס חמאס, והוא יפנה את נשקו לעבר אזרחי ישראל, כמטחווי קשת מנתב"ג וממרכז הארץ. התנאים שישראל דורשת להסכם שלום, דהיינו מדינה מפורזת, הם דרישה לא ישימה. ראשית, אין דוגמה למדינה מפורזת בכפייה. שנית, הערבים לא יסכימו לה, ושלישית - וזה העיקר - גם אם הערבים יסכימו לה, בתוך ויתורים כואבים, הם לא יקיימו אותה, כפי שלא קיימו שום סעיף מהסכמי אוסלו. לכן הפערים בין הישראלים לפלשתינים אינם ניתנים לגישור. הם רוצים מדינה בגבולות 1967, עד הסנטימטר האחרון, שבירתה ירושלים. הם מבקשים ריבונות על רמת אשכול, על גבעת המבתר ועל הגבעה הצרפתית. גם על הר הבית וגם על הכותל המערבי. הם דורשים לקיים את רעיון השיבה. אלו דרישות ששום ממשלה יהודית לא יכולה לקבל. הערבים לא ויתרו, אינם מוותרים ולא יוותרו בעתיד הנראה לעין על הרצון להשמיד את ישראל. רעיון השיבה הוא אמצעי להשגת מטרה זו. את ישראל אי אפשר לנצח בקרב, אלא ברחם האם הערבייה. את זה אמרו ערפאת ויתר מנהיגי הרשות הפלשתינית. ישראל לא תוכל להרשות לעצמה לשקם בתוכה את הפליטים הערבים.

צריך להבין את דרישת הערבים בעניין זה. במסגרת הסכם שלום, ישראל מאפשרת להקים עבור הפלשתינים מדינה בגדה המערבית ובעזה, אולם הם אינם מעוניינים שהפזורה שלהם תגיע למדינה שתקום אלא דווקא למדינה היהודית. אם יש צורך בסימן ברור שהם לא ויתרו על הרעיון להביא לחיסול המדינה היהודית, בא הסימן הדמוגרפי ומדליק נורת אזהרה, והוא רק מתווסף לעשרות הסימנים הנוספים. מה עוד שהקמת מדינה פלשתינית היא הערובה הטובה ביותר ליצירת דה-לגיטימציה של ישראל. פלשתין אינה מדינה, ומעולם לא היתה. מי שהחייתה את השם פלשתין והרימה אותו לדרגת מדינה היתה ממשלת ישראל של אותם ימים. הפלשתינים אינם מעוניינים במדינה בשלב זה אלא בחיסולה של המדינה היהודית, והצעד הראשון בכיוון זה מתחיל בדה-לגיטימציה של ישראל.

בכלל, פינוי נוסף של יישובים אינו ישים. לאחר ניסיון פינוי גוש קטיף והטראומה שבעקבותיו, לפינוי נוסף של כ-100 אלף איש לא יהיה קונצנזוס. הדבר עלול להוביל להתנגדות קשה, ואפילו למלחמת אחים. ללכת למלחמת אחים כדי להקים מדינה פלשתינית, על חורבות היישובים היהודיים שיתפנו ובלי להביא לסוף הסכסוך, הוא מעשה אווילי ובלתי סביר בעליל.

מה הפתרון? הערבים יעשו שלום עם ישראל רק כשיגיעו למסקנה שאי אפשר להכחידה. ישראל לעולם לא תוכל לעשות שלום מעמדת חולשה. בהסכמי אוסלו נתנה ישראל לערבים בכלל ולפלשתינים בפרט תקוות גדולות שהפעם בשם "השלום" יוכלו להביא לחיסולה של המדינה היהודית. להחזיר את המצב לקדמותו לא יהיה קל כלל ועיקר, אבל נראה בעליל שזהו המוצא היחיד ליציאה מהמבוך שאליו נקלענו בעקבות הסכמים אלה.

הכותב הוא ראש המרכז למשפט ותקשורת, המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון