ליגה עצובה
גם אם ננסה להיות כמו חלק מהמייפים את מה שאנחנו רואים בליגה המקומית בכדורגל, אי אפשר לברוח מכך שהליגה בכדורסל חזרה עשר שנים אחורה, לפחות. מעולם לא היה הפרש כזה בין הליגה למפעל השני בחשיבותו באירופה, כאשר ירושלים כבר הביסה כאן חמש קבוצות ובאירופה מתקשה לנצח משחק.
קשה לציין סיבה אחת. יש התולים זאת בבריחת מוחות כדורסל, ובהם דיוויד בלאט וארז אדלשטיין, ובכך שרוב המאמנים החליפו עמדות. חלק לא מבוטל מהמאמנים נכשל בבחירת הזרים והתאמתם לישראלים המקומיים, כאשר גם למבצע צוק איתן יש חלק בכך.
שמונה קבוצות כבר החליפו זרים מפתיחת העונה, והיד עוד נטויה. אם נוסיף את פרישתם של שחקנים דוגמת דיוויד בלו, עידו קוז'יקרו, משה מזרחי ואחרים, נראה מאיפה נוצר הוואקום שאליו נשאבו שחקני ליגה שנייה, שעדיין לא מצדיקים את עלייתם בדרגה.
גם למינהלת יש אחריות לכך. מי שאיפשר למכבי חיפה לוותר על היורוקאפ ושהכניס דרך החלון קבוצה שירדה ליגה (מכבי אשדוד) דרך הדלת הראשית, הוריד את רמת התחרותיות בליגה למינימום ושולח אותנו לחכות עד 22 ביוני. אז תחל הליגה האמיתית בין מכבי לירושלים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנואלי סהר
מסקר את הכדורסל הישראלי והאירופי וכותב טורי דעה. בתחום התקשורת מ-1990, בין השאר בעיתון "חדשות", "הארץ" ו"מקור ראשון". הצטרף ל"ישראל היום" ב-2007. בוגר בית הספר למאמנים במכון וינגייט. נשוי + 3. "רלף קליין ז"ל הוא המרואיין החביב עליי במהלך הקריירה כולה. איש שמסמל את תקומת עם ישראל מחורבות השואה לעצמאותו"
