ארבעה נאומים נטולי השראה פתחו אתמול את מושב הכנסת. השיגרה אפיינה את שני המרכזיים שבהם, שאותם נושאים באורח מסורתי ראש הממשלה וראש האופוזיציה. בעיקרו של דבר עלה מהם כי הוויכוח בנושאים המדיניים והחברתיים בין שתי הסיעות הגדולות בבית מצומצם למדי. בנימין נתניהו מנה את כל הישגי הממשלה. סחט את המיץ מן הפרי. ציפי לבני ספרה את כל משגי השלטון וגבתה ריבית-דריבית מכל עניין. בסופו של דבר אילו כיהנה לבני בממשלה היתה תומכת בדו"ח טרכטנברג ומדגישה את הערכים הליברליים לא פחות מנתניהו. הם באו מאותה אסכולה. לבני ניסתה להבליט בידול מהותי מהממשלה: היא בעד מאמץ מוגבר למשא ומתן עם אבו מאזן ומזהירה את הממשלה מפני הבידוד המדיני של ישראל שאתמול קיבל רוח גבית בהחלטה לצרף את פלשתינים לאונסק"ו (שגוי, בלתי צודק). ההחלטה מכבידה על כל צפי לחידוש ההידברות הישראלית-פלשתינית, אבל צריך לקוות כי ירושלים לא תגיב בהחרמת הארגון החשוב בעולם לענייני תרבות. שכן לא זו בלבד שהדבר יגביר את בידודה של ישראל אלא ארגונים נוספים של האו"ם, שיבקשו להעמיק את ההפרדה בין ישראל לבין העולם, יזדרזו גם הם לקבל את הפלשתינים לשורותיהם, ואנו - "אנה אנו באים-". דווקא כמי שסבור כי ישראל חייבת להיראות בעולם כמעוניינת במשא ומתן יותר מכפי שמאמינים לה בבירות שונות; וכמי שיודע כי אם לא יתחדש יראו אותה רבים מידידיה כאחראית לשבר; וכמי שיודע כי אבו מאזן עדיף על פני כל מנהיג פלשתיני אחר למרות היותו סרבן שלום כרוני - הבחנתי כי גם לבני אינה יודעת כיצד לחדש את ההידברות עם מי שאינו מעוניין לבוא אל שולחן הדיונים. אבו מאזן זרה חול בעיניו של העיתונאי הנריקה צימרמן, שראיין אותו בערב שבת בערוץ 2 ולא הציג לו את השאלה המכרעת: האם אהוד אולמרט הציג בפניו מפה? והאם הציע לו לחתום עליה? והאם אמר לו כי אין ממשלה ישראלית שתציע לו שטחים רחבים יותר? והאם הבטיח לחזור מרמאללה עם תשובה ולא בא עד לרגע זה? אבו מאזן תיחמן, וערוץ 2 לא הבחין. אך לבני יודעת. היא יודעת עוד מהימים שלא הסכימה להציע (בניגוד לאולמרט) כי צאצאי הפליטים מ-48' יוחדרו לתחומי הקו הירוק. אבל אפילו ההצעה הזאת של אולמרט, שמחקה קו אדום ישראלי, לא הספיקה לאבו מאזן. לפיכך, האופוזיציה רשאית לתבוע מהממשלה לפעול לחידוש המשא ומתן, אבל לדעת כי ההידברות היא התכלית. עם אבו מאזן אין תכלית אחרת.
