גזר הדין של מור: מסר חיוני לציבור כולו

כדי להבין את משמעות גזר הדין שהושת על טל מור עקב עבירות של הריגת אדם והפקרתו, יש להציב מולו גזר דין אחר שניתן על ידי שופטת התעבורה לאה שלזינגר-שמאי לנהג אוטובוס מקצועי שחצה צומת באור אדום. מור בוודאי לא התכוון להרוג אדם. הוא הירשה לעצמו לשתות כמויות אלכוהול ולהשתמש בסמים עד שהגיע למצב של שכרות שלא איפשרה לו לשלוט כיאות בנהיגה. הוא נהג בדמדומי הבוקר בכביש מהיר והרג את שניאור חשין, שרכב באותו זמן בצד הכביש על אופניים. זהו צירוף של נסיבות המוליד תאונות דרכים.

השופט זכריה כספי גזר עליו 12 שנות מאסר ושלילת רישיון הנהיגה לתקופה של 20 שנה. ללא ספק, מדובר בענישה חמורה, שעל אף נטיית בתי המשפט להחמיר בה כיום, היא בהחלט ציון דרך. לעומת זאת, במקרה השני, נהג אוטובוס שנכנס במודע לצומת באור אדום, התנגש במכונית שבה נסעו קרן אוחנה בת ה-35 ובתה בת ה-6 וגרם להן לחבלות קשות - קיבל עונש של כחצי שנה עבודות שירות ושלילת רישיון לשנתיים. מבין השניים, מי שמשרת את האינטרס הציבורי ומגן על החיים במדינה הוא זכריה כספי, ומי שממוטטת את המאבק בתאונות היא השופטת שלזינגר-שמאי.

בגזר הדין של השופט זכריה כספי הועבר מסר חד וברור: נהיגה במצב של שכרות היא סכנה לחיי הנוהג וסכנה לאנשים אחרים הנמצאים בכביש. לו השופט היה גוזר עונש קל, הוא היה מעביר מסר של זלזול בחיי אדם. מה שהחמיר את מצבו של מור טמון בכך שהפקיר את הקורבן בכביש ולא פעל מייד להצילו, מעשה המהווה פשע שהעונש עליו הוא תשע שנות מאסר.

החוק הפלילי מתחשב לא רק במעשה אלא גם בתוצאה, ומשום כך עונשו של מור חמור. אבל, כדי להגן על הציבור מפני הקטל בדרכים לא מספיק להרשיע נהג ולהענישו לאחר שהרג. יש ליצור הרתעה נגד ביצוע עבירות תנועה המסכנות חיי אדם. ניסיון רב מלמד שללא הרתעה אמיתית, קשה מאוד לשנות את דפוסי ההתנהגות הפסולים. גזר הדין חייב להתייחס לחומרת העבירה וגם לתוצאותיה, אך לא רק לתוצאותיה.

בנוסף, כל העיסוק בשאלה אם מדובר בנהג נורמטיבי קצת אווילי. במשפטי תעבורה אין מעמידים את אופיו ומעמדו של האדם במבחן. מה שעומד במבחן הוא התנהגותו של האדם כנהג, אם בנהיגתו הוא מסכן את הציבור ומה מספר העבירות שבהן הורשע בעבר. השופט זכריה כספי חיזק את ההרתעה והעביר מסר של כבוד לחיי אדם. יש לקוות שגזר דין זה יופנם כמסר נורמטיבי.