ספר חדש מאת גלעד שרון, שעוסק בביוגרפיה של אביו הדומם בבית החולים שיבא בתל השומר מאז 2006, משמש שלב בטיפוסו אל הזירה הפוליטית. פניו לבכירות בקדימה. בראיון שהעניק ל"ניו יורק טיימס" לרגל פרסום הספר, נכלל גילוי שאין סיבה לפקפק באמינותו: הוא היה מי ששיכנע את אריאל שרון לקרוע את גוש קטיף ממקומו, לעקור 8,000 יהודים מבתיהם וממשקיהם. ההסבר שכבש את ליבו מדאיג: העם בישראל ממאן לשאת בנטל ההגנה על יישובי הגוש, הנתונים למתקפות בלתי פוסקות של הטרור הפלשתיני. שרון בלע את הפיתיון, והשאר היסטוריה. הסבר זה ראוי לניתוח יסודי. לא שלפתע נגלה לשרון האור כי הדמוגרפיה ברצועת עזה בלתי אפשרית ולא ייתכן ליישב 8,000 אחים כתומים מעולים באוכלוסייה המונה יותר ממיליון. אכן עצם הקמת היישובים שם היתה ונשארה משגה אסטרטגי. גם לא שהוא צריך מתווה-דמה מדיני להעסיק בו את ארצות הברית והפלשתינים. היות שאינו רוצה לנהל משא ומתן עם יאסר ערפאת ואחריו עם אבו מאזן - הוא מסיח את דעתם לצעד דרמטי ברצועת עזה, הרחק מיהודה ושומרון. אפילו לא השחיתות הכספית והפוליטית החשודה בפלילים של בעלי חוות שקמים היא הסיבה העיקרית להחלטת שרון האב לגרש את יהודי חבל עזה מבתיהם. החקירה הפלילית היתה נוקבת. טרם הסתיימה. אריאל שרון נפל למשכב; בנו גלעד שמר במשטרה על זכות השתיקה; ואחיו עומרי סיים את כהונתו כחבר כנסת בבית הסוהר. אמנם השחיתות מילאה תפקיד מסוים בהחלטה לסגת מגוש קטיף, אבל לא מרכזי. מה שטוען גלעד שרון - אולי בהיסח הדעת - הוא שבניגוד לתדמית המנהיג המוביל, המסתער, מתווה הדרך והנחוש, היה אביו באותו שלב מאוחר של חייו פופוליסט נרפה. הוא לא יחליט מה העם צריך, אלא יפעל לנוחותו קצרת הראות. ניגוד גמור לתפיסה של דוד בן-גוריון, שאריק כה רצה להידמות לו. היות שבעומק ליבו הבין כי פעל מתוך חולשה ולא כמו "מאצ'ו", החליט להעניש את הפלשתינים שיצאו נשכרים מרפיונו. לפיכך העניק להם את רצועת עזה תמורת לא-כלום, במהלך חד-צדדי שמנע העברה מסודרת של השלטון לידי הרשות הפלשתינית. הוא השאיר אותו בתוהו ובוהו וסלל בכך בתוך שנתיים את השתלטות חמאס על הרצועה, ועימו הקסאמים והקטיושות וחטיפת גלעד שליט. הגילוי של גלעד על אביו מדליק אור אדום. שני אורות אדומים. מצד אחד, כמה מעשים נועזים אך קלי דעת התקבלו בממשלות הישראליות מאז ועד עתה? ומצד אחר, כמה מעשים נועזים מתחייבים לא יצאו אל הפועל בגלל חוסר הרצון הציבורי לשאת בנטל, וההנהגות נכנעו לו במקום לנהוג כהבנתן? הנהגות שאינן עושות את המוטל עליהן מפני שברגע נתון הציבור רך לבב, עלולות לסיים בספרי ההיסטוריה כמי שהמיטו אסון על האומה. במונחים היסטוריים התקלה בעקירת גוש קטיף היתה קלה, יחסית. מלכתחילה לא היה צריך להקימו. תמכתי בהתנתקות וחזרתי בי במבחן התוצאה. אסור היה לממשלה לעקור אפילו עץ אחד בלי הסכם שלום, או לפחות הסדר ביניים חתום עם הרשות הפלשתינית. המניע שמציג גלעד שרון בספרו - חולשת דעת של הציבור אשר לא רצה לגונן על "האחים הכתומים", ולא שיקולי ביטחון, מדיניות ודמוגרפיה - הוא כתם בביוגרפיה של אביו. כמעט אות קין. אין ביטחון כי הגילוי יקדמו אפילו בקדימה - המפלגה אשר נולדה מתוך עיסת ההתנתקות והיעדר טוהר המידות של המנהיג.
