כמה טוב שבאת הביתה

זהו. היום זה כבר לא יהיה יותר רק חולצה עם כמיהה. גם לא הסטיקרים, הצמידים והפוסטרים הענקיים. היום זה כבר לא יהיה יותר רק תמונה, מבט אחד חטוף ודי. גלעד שליט יגיע לכאן, למצפה שלו, הוא יישן בבית שלו, בחדר שלו. הוא ודאי יתחיל להכיר הכל מחדש, את התמונות, הצבעים, הריחות שהוא מכיר ואולי נשכחו ממנו. ייקח בקבוק מים מהמקרר, יישב קצת בסלון מול הנוף, יחלוץ נעליים ויהיה הכי פה שאפשר.

וגם אפשר שיתרגש ממאות התושבים, 753 במספר, שיעמדו בצד הכביש בדממה רק עבורו. בשבילו. הוא הרי לא היה מעולם במצפה הזה, זה שהשתנה באחת אחרי החטיפה שלו, הפך מגויס בשבילו, בעדו, עבורו. יש שהוא יתבייש קצת, ודאי יהיה נבוך, יסמיק. ישאל את אמא אם הכל בשבילו. היא תשיב לו שכן, לאט תספר לו מה הם עשו כאן כל השנים, איך תבעו 1,934 ימים את שחרורו בכל צומת, פינה, חום וקור עד ששמעו שזה אכן קרה. והם, התושבים האלו, יעמדו בהתרגשות והוא לא יהיה בשבילם אותו גלעד שהכירו כי עכשיו זה כבר סיפור אחר. זה לא אותו הנער הצעיר במדי השריון שיצא משערי המצפה, חזר בסופי שבוע אולי קצת מאובק אל חיק משפחתו ונבלע לתוך השבת. הם יסתכלו עליו ויראו שהמציאות כבר ממש כאן. רבים מהם נשבעו בימים האחרונים שלא הצליחו לעצום עין. אחרים סיפרו שזה יהיה החג הראשון שבו הכיסא הפנוי שהשאירו לגלעד יזוז הצידה ולא יהיה יותר דומם בשולחן החג. יש כאלה שהתכנסו בבתים שונים במצפה בימים האחרונים, ביחד, בקבוצה קטנה ולא הפסיקו לבכות מאושר. אחרים עשו להם מנהג ודרך להעביר את הזמן ופשוט התחילו לצעוד למטה ולמעלה ליד הבית של גלעד.

גלעד שליט יגיע היום, אחרי 1,941 יום, בחזרה למקום היחידי בחייו שהיה באמת הבית שלו. במצפה הילה סחו אתמול התושבים שהם כבר נורא רוצים לחבק אותו אבל לא בכוח, בעוצמה, שאלו אחד את השני איך יעבירו לבנם החייל שחוזר אליהם את האהבה האמיתית הכל כך גדולה שחשו כלפיו יותר מחמש שנים.

זהו. הם יקפלו את הדגלים, גם הלפידים עם הסטיקרים "כמה טוב שבאת הביתה" ייכבו, השלטים בשער הכניסה הצהוב יקופלו ומישהו העיר שאסור לאפסן אותם, אלא פשוט להשמיד. כל זה יתחלף בילד אחד, עם חיוך מבויש שבגר באחת והפך לאיש של כולם שחוזר עכשיו אל הגליל. אל הסחלבים של אמא, אל החיבוק הענקי של מי שרק רוצים כבר לדעת שהוא שוב שלהם באמת. כאן. לא בתמונות יותר לעולם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו