צופר ההרגעה שנשמע אתמול בדברי בנימין נתניהו בפתח ישיבת הממשלה לא נולד יש מאין. האלימות בהר הבית והמהלכים המדיניים הנלווים לה מדאיגים. נתניהו ביקש לתת מענה בתנאי חירום לתמונת מצב מדינית, שנרקמה בארץ עקב התחושה שהבחירות בפתח, ונוספו סימני הקצנה באירופה ובמדינות ערב, וכן תסכול אמריקני.
עורפו של נתניהו מדולל. הוא מתחייב לעולם כי לא יהיה שינוי בסטטוס קוו בהר הבית, אבל פוליטיקאים למיניהם מבטיחים ההפך. כל בר דעת יודע כי מדובר בלהגי סרק; בשיפור עמדות לקראת הפריימריז במפלגותיהם - ולא אכפת להם מה המחיר הלאומי הכולל. לזה ידאג נתניהו.
האם הם סבורים כי ישראל צריכה לדחוק את ירדן למצב שבו תקפיא את הסכם השלום לא מפני שבית המלוכה מעוניין אלא מפני שלא תהיה לו ברירה?
אפשר להבין את הרצון לתקן משגים קודמים על רקע התגברות האלימות הפלשתינית בהר והפעילות הדיפלומטית העוינת בזירה המדינית. שבדיה נהגה בחוסר אחריות בהכירה בפלשתין בטרם קמה, אבל איני מעלה על דעתי כי נתניהו יאמץ את החלטתו החד־צדדית של אביגדור ליברמן להחזיר לארץ את השגריר בשטוקהולם. זה פופוליזם על חשבון האומה, הרי מחר עלולות שאר מדינות אירופה ללכת בעקבות שבדיה - האם ישראל תישאר בלי שגרירים ביבשת? ייתכן שהממשלות מעוניינות בכך כדי לשאת חן בעיני הפלשתינים, ולמה לשחק לידן?
שבדיה נהגה בחוסר הגינות, אבל מקום השגריר בזירה. לא לנוס בחזרה לירושלים. מי בכלל הסמיך את ליברמן להחליט על כך? כך או אחרת יש לקוות כי נתניהו יחזיר מייד את השגריר לסקנדינביה.
כל זה משחק לידי גורמים המכבידים על ישראל. ברק אובאמה כועס על ישראל, שבצדק אינה משתפת פעולה עם אחיזת העיניים הנקראת הסכם עם איראן, והוא עלול להסיר ממנה את הווטו האמריקני המגן עליה במועצת הביטחון, ולפיכך ישראל חייבת להיות זהירה דווקא עתה.
המציאות הנרקמת ברורה: אבו מאזן אינו רוצה לחדש את המשא ומתן גם בתנאים הקשים מאוד לישראל שמציע לו ג'ון קרי; וארה"ב ואירופה מעוניינות להושיט יד לפלשתינים, אבל תוך שמירת מראית עין של כללי משחק הוגנים; ובישראל - בתוך הקואליציה - יש מי שאינם מבינים זאת, ויש גם מי שמבינים, אבל חוששים להרגיז את הבוחרים מימין ושומרים על שתיקה.
המצב עדין. נחוצה משמעת קואליציונית. הכרחי להכניס את המילה אחריות למילון של הסיעות המחזיקות בהגה השלטון.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
