הלהג יישאר, וגם הגרעין

דעת הקהל במערב ובישראל איבדה משהו מן הערנות לגבי מיזם הגרעין באיראן, אבל בעוד 22 ימים יפוג התאריך האחרון להשגת הסכם, ולפי שעה הדברים יגעים.

בשבוע הבא ייפגשו בעומאן שרי החוץ של ארה"ב ואיראן ג'ון קרי ומוחמד ג'וואד זריף, ועימם נציגת אירופה קתרין אשטון, אבל הפערים עדיין גדולים: טהרן מסרבת לפרק 19 אלף סרכזות (צנטריפוגות), המערב נבוך, ואיראן שהבחינה בכך חדלה אפילו מלהשיב לתחקירי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.

ברק אובאמה מוכן לפשרה מרחיקת לכת, למין הסכם־דמה אשר יבלום את הפיתוח האיראני על סיפה של הפצצה הגרעינית, ואפילו ויתור זה טרם נענה. סגן היועצת לביטחון לאומי שלו בן רודס מייחס להסכם חשיבות שאינה נופלת מביטוח הבריאות שהנהיג אובאמה בארה"ב, אבל טהרן משחקת בקלפיה בקור רוח ושומרת על שתיקה כדי לקבל הצעות מתרפסות יותר.

נוח לבכירים בממשל האמריקני ללגלג שבנימין נתניהו "פחדן" בכך שאינו פוקד על צה"ל לתקוף את מערך הגרעין האיראני. ההפך נכון. נתניהו ואהוד ברק ניהלו מדיניות המצדדת לכאורה בתקיפה, ועוררו רושם אמין בעולם כי ישראל עלולה להפציץ, והמערב שהסתייג ונחרד מאפשרות זו ניאות לסגור על איראן בחומת סנקציות הפוגעת בכלכלתה עד עצם הימים האלה. היתה היסטריה שהנה ישראל מפציצה, אבל כאן נטען בזמן אמת כי נתניהו וברק רצו והצליחו לגייס את המערב לפעולה צבאית או להטלת סנקציות, אבל לא התכוונו לתקיפה ישראלית.

"פחדן"? זו מחמאה. פירושה שנתניהו אינו משוטט בין מתקני הגרעין כקצין חם מזג עם "סכין בין השיניים", אך ישראל ניפקה למערב כלים, והוא יכול בדיפלומטיה נבונה להגיע להישגים במשא ומתן עם האיראנים. רק שישראל אינה יכולה לתפוס את מקומן של ארה"ב ואירופה ליד שולחן המשא ומתן עם האיראנים. אלא שבהיעדר נחישות ראויה לא יגיעו אובאמה ואשטון לתוצאות ממשיות, אפילו לא למזער הנחוץ.

בשנותיו בבית הלבן הבטיח אובאמה כי ימנע את גירעונה של איראן. הוויכוח בינו לבין נתניהו נותר על כנו - באיזה מרחק מייצור הפצצה יש לבלום את משטר האייתוללות? או - כמה זה מספיק? נוסחת ההתנהלות האמריקנית מוזרה ומסתכמת כך, לערך: בכל מקום שבו הגיעו הצדדים למבוי סתום - מפנים האמריקנים כתף קרה לעבר נתניהו.

עתה הגיעה הישורת האחרונה. השר לענייני מודיעין ד"ר יובל שטייניץ מתרוצץ בעולם. גם משלחת ישראלית בראשות יוסי כהן מהמועצה לביטחון לאומי יצאה לשיחות בוושינגטון. אך אובאמה מפגין ליאות. נראה כי מאס בנושא. ההפסד הצפוי של הדמוקרטים בבחירות אמצע הכהונה, שייערכו מחרתיים, מחליש אותו. הדעת נותנת כי הצדדים ימשיכו ללהג, ובהגיע יום פקודה לסיום המשא ומתן, ב־24 בנובמבר, הוא שוב יידחה. הם יוסיפו לדבר, לרוב משפטי סרק מהוקצעים, והסרכזות האיראניות יסתובבו.