אכן, 63 שנות כיבוש

ביום שישי, 16 בספטמבר 2011, הסביר אבו מאזן ברמאללה את החלטתו לבקש ממועצת הביטחון הכרה במדינה פלשתינית כחברה באו"ם: "העם הפלשתיני נעשק זה 63 שנים, דור אחר דור, תחת כיבוש". סוכנות הידיעות של אש"ף, וואפא, פירסמה באנגלית גירסה שונה מעט: "אנחנו הולכים לאו"ם כדי לשים קץ ל-63 שנים של עוול, שבהן חיים בני עמנו תחת כיבוש".

קורה. טועים. כולנו מתבלבלים לפעמים במניין השנים. אבל שבוע קודם לכן, ב-5 בספטמבר 2011, אמר אבו מאזן בפגישה עם "אנשי רוח" ישראלים ("ניו יורק טיימס"): "אנחנו הולכים לאו"ם כדי להתלונן על כך שכפלשתינים אנו תחת כיבוש זה 63 שנים". אוי, שוב טעות. אבל הנה מה שאמר אבו מאזן לעיתון המצרי "אל-יום אל-סבע" ב-27 באוגוסט 2011: "אנו העם היחיד הנמצא עדיין תחת כיבוש זה 63 שנים".

ובכן, המספר הזוכה אצלו הוא 63. אבל למה הוא מתכוון? הייתכן, כפי שמנסים להרגיע אותנו, שאבו מאזן מחבר בחישוביו את הכיבוש הישראלי ב-44 השנים האחרונות לכיבוש "הגדה המערבית" על ידי הממלכה ההאשמית הירדנית? נבחן: את פלישת הצבא ההאשמי ליהודה ושומרון במאי 1948, כחלק מן המאמץ למחיקת מדינת ישראל שאך נולדה, קיבלו הפלשתינים בברכה. מכאן שהכיבוש הירדני נמשך רק 17 שנים, בין אפריל 1950 - מועד הסיפוח של יהודה ושומרון לממלכה ההאשמית - לבין יוני 1967. לחלופין, הכיבוש נמשך 18 שנים, מאז הסכם שביתת הנשק באפריל 1949. אם כך, הפלשתינים ביהודה ושומרון מצויים תחת כיבוש 61 שנים או לכל היותר 62 שנים, אז מדוע מתעקש אבו מאזן על 63 שנות כיבוש? האם מקרי הדבר שזה גם מניין שנותיה של מדינת ישראל-

התשובה מצויה בתוכניות הילדים של תחנת הטלוויזיה הרשמית (והיחידה) של הרשות, שאת תמליליהן מתרגם הארגון "מעקב התקשורת הפלשתינית". הנה דוגמה (25 באוגוסט 2010).

מנחה: האם ביקרת בערים הכבושות מאז 1948-

ילדה: הייתי בחברון.

מנחה: לא. חברון היא עיר שאליה אנו יכולים להיכנס. הערים הכבושות - כגון לוד, רמלה, חיפה, יפו, עכו - ביקרת בהן-

ילדה: הייתי בחיפה וביפו.

מנחה: אימרי לנו, הן יפות-

ילדה: כן.

מנחה: אנחנו מקווים שכל ילדי פלשתין יוכלו להגיע לשטחים הכבושים, שאיננו מכירים ומעולם לא יכולנו לראותם.

דוגמה נוספת: בסרט תעודה שהוצג בערוץ הטלוויזיה של הרשות לפני שלושה שבועות נאמר: "חיפה היא נמל פלשתיני מפורסם. חיפה נהנתה ממעמד גבוה בין הערבים והפלשתינים, בייחוד לפני שנכבשה ב-1948".

הנה כי כן, עיניכם הרואות, גם אם שכלכם מסרב להאמין. אבו מאזן לא טעה בחשבון: מאז הוקמה ישראל, בתוך כיבוש לוד, רמלה, חיפה, יפו ועכו, אכן חלפו 63 שנים. אבו מאזן לא התבלבל: הוא עומד בראש אש"ף - הארגון לשחרור פלשתין מנוכחות יהודית. לדידם, הפלשתינים בגליל ובנגב מצויים תחת כיבוש 63 שנים. כשהם משכנעים את ילדיהם שהיהודים הם רק בני דת ואינם מהווים לאום, כשהם מחנכים את הדור הבא שאין ליהודים הזכות לקיים ריבונות בחלק כלשהו של פלשתין, גם גבול המבוסס על קו שביתת הנשק מ-1949 לא יהיה גבול שלום. רוב למען אש"ף באו"ם רק יעודד את הנהגתו להתמיד בעמדתה הקשוחה. שוב מתברר שהפקרת ערש עמנו בשומרון וביהודה לא תביא שלום אלא דווקא את היפוכו.