בג"ץ רקפת: על זכויות הערבים והיהודים | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בג"ץ רקפת: על זכויות הערבים והיהודים

, עודכן

כיהודי ישראלי אני גאה במאבקם העיקש של בני הזוג אחמד ופתאנה זבידאת על הזכות להתגורר ביישוב רקפת שבגוש משגב בצפון. מאבקם נמשך ארבע שנים עד להחלטת בג"ץ כי זכותם להתגורר שם אף שלא עברו את ועדת הקבלה. הם, כמו רבים במגזר הערבי, מבינים כי ביישובים יהודיים אפשר למצוא איכות חיים, רמת חינוך גבוהה, שוויון ופלורליזם. מאבקם מוכיח שוב את ההישגים האדירים של התנועה הציונית ומדינת ישראל בהקמת חברה מתוקנת, דמוקרטית ושוויונית.

איני מאמין, אולי בתמימותי, כי מאחורי מאבקם של משפחת זבידאת עומדים מניעים לאומניים נסתרים. סביר מאוד שכל רצונם לחיות יותר טוב ולהתרחק ממערכת הלחצים החברתיים והדתיים הקיימים היום בחלק מהיישובים הערביים בישראל.

לאחרונה נסעתי עם נהג מונית ערבי ממזרח ירושלים. הוא טען בלהט כי גם תמורת כל הון שבעולם הוא לא מוכן לחיות אפילו רגע אחד תחת ממשל הרשות הפלשתינית. בטוחני כי אם היה מתקיים משאל חופשי בקרב ערביי יהודה ושומרון, גם הם היו מעדיפים שלטון ישראלי דמוקרטי על פני כנופיות חמאס ומוסדות הרשות.

נכון שיש א-סימטריה בזכותם של ערבים לחיות ביישובים יהודיים מול אי יכולתם של יהודים להתגורר ביישובים ערביים. סביר מאוד שאזרח ערבי שימכור קרקע ליהודי דינו ייחרץ במהירות. עם זאת, למען ההגינות, אציין כי אין הרבה יהודים שרוצים לעבור ולהתגורר ביישובים ערביים ונימוקיהם עימם.

לפני כמה שנים ביקש קצין משטרה יהודי לקנות מגרש בגוש שגב שלום ולהקים את ביתו בחברת הבדואים שהיו בעיצומו של תהליך עיור. מינהל מקרקעי ישראל סירב לאפשר לו לקנות את הקרקע בטענה שמגוריו באזור יפגעו באחווה השבטית ובאורחות החיים של הבדואים.

בית המשפט העליון של מדינת ישראל דחה את עתירתו בטענה שלבדואים יש ייחודיות שבטית, לאומית, תרבותית וחברתית. ליהודים אין כנראה ייחודיות שכזו, שהרי בית המשפט הכיר מאוחר יותר בפסק הדין בעניין קעדאן בזכותם של הערבים להתגורר ביישובים קהילתיים יהודיים.

ייתכן מאוד שבית המשפט העליון העלה טענה קשה, מדאיגה אך צודקת. איזו ייחודיות יש למתיישבי רקפת לעומת משפחת זבידאת, מלבד כמובן השיוך הלאומי שאינו מטבע קשיח בעידן המדינה הליברלית החילונית.

כולם מדברים באותה שפה, אוכלים אותם מאכלים ים-תיכוניים, קוראים אותם עיתונים וצופים באותם ערוצים. השאלה האמיתית והנוקבת היא אם לא איבדנו לאורך הדרך את הייחודיות שלנו כיהודים, את המורשת, את המסורת ואת הדת? כדאי מאוד לעשות את חשבון הנפש הראוי לשאלה מעין זו.

לאנשי הימין שיתקוממו על הפסיקה בעניין רקפת אני מציע לא לבוא בטרוניות לבית המשפט העליון. עליהם לבוא בטענות לנציגיהם בכנסת שנרדמו במשמרתם בעת שהשופט אהרן ברק קבע שלמעשה יש חוקה למדינת ישראל והיא חוק יסוד האדם וחירותו ועל פיה יתנהלו הדברים, ואף אחד מחברי הכנסת לא קם בזמן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר