אבו מאזן: אנטישמיות על הר הבית

מאז 1967 נוהגות כל ממשלות ישראל מדיניות שקולה ומאוזנת לגבי הר הבית כדי למנוע עימות רבתי עם כל העולם המוסלמי, וכך ראוי גם כעת. בסיכום שנעשה בזמנו עם כוהני דת מוסלמים פלשתינים בכירים, ישראל הסכימה, למרות הכאב שבדבר, למנוע תפילות יהודים על ההר והעניקה, תוך כדי מגבלות מסוימות, אוטונומיה לוואקף בניהולו. מול זה הובטחה זכותם המלאה של יהודים, ושל בני דתות אחרות, לבקר בכל מקום בהר, כולל בשני המסגדים: אל־אקצא וכיפת הסלע (הידוע גם כמסגד עומר). 27 שנה מאוחר יותר, בהסכם השלום עם ירדן, הובטח גם לממלכה ההאשמית מעמד מיוחד בהר.

אלא שבעוד ישראל שמרה בקפדנות על עיקרי ההסדרים, הפלשתינים הפרו אותם כמעט מיומם הראשון, במילים ובמעשים: מהשלכת אבנים והתנכלות פיזית לקבוצות של מבקרים ועד להפיכת מתחם ההר לעמדה קדמית לתקיפת מתפללים יהודים ליד הכותל המערבי שמתחתיו. אם בתחילה עוד היה אפשר לחשוב שמדובר בפעולות ספורדיות, בהמשך התברר יותר ויותר שמאחורי ההתפרעויות עומדות ההנהגות הפוליטיות והדתיות הפלשתיניות עצמן (בסיוע גורמים איסלאמיסטיים מקרב ערביי ישראל וכן של ח"כים ערבים). הפלשתינים, מתברר עם הזמן, כופרים לא רק בהסדר הפשרה שנקבע ב־1967, אלא בעצם מעמדו וזכותו של העם היהודי במקום הקדוש לו ביותר - לאומית ודתית - לאורך כל תקופות ההיסטוריה.

ביטוי בוטה ומקומם במיוחד לגישה זאת ניתן לאחרונה בדבריו של היו"ר הפלשתיני אבו מאזן, שבנאומו ב"ועידה למען שמירה על אל־אקצא ואל־קודס" קרא לפלשתינים "למנוע מהמתנחלים(?) בכל דרך אפשרית להיכנס להר הבית. זה המתחם שלנו, ואין להם זכות לטמא אותו". השימוש במילה "לטמא" מעיד על האופי הגזעני והאנטישמי של הדברים, ואגב, אבו מאזן אינו הראשון או היחיד שמתבטא כך; קדם לו, בין השאר, ד"ר עלי ג'רבאווי, שר לשעבר ברשות הפלשתינית והיום פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת ביר זית, שבמאמר מגמתי ושקרי ב"ניו יורק טיימס" טען שאריאל שרון, בביקורו בהר הבית, "חילל" את קדושת המקום. 

במילים אחרות, בניגוד לגישת הכנסיות הנוצריות, המברכות על כניסת בני דתות אחרים, או זו היהודית, שאינה רואה כל פסול בנוכחות נוצרים או מוסלמים במקומות הקדושים לנו, בעיני אבו מאזן וג'רבאווי נוכחות יהודית "מטמאת" את קודשי האיסלאם. דווקא באיסלאם קיימת מסורת של חילול מקומות קדושים, ולא רק דאעש והטליבאן נגועים בכך, אלא גם הפלשתינים שחיללו, וממשיכים לחלל, קברים יהודיים בהר הזיתים, ושהרסו בתי כנסת בעיר העתיקה. שלא לדבר שבמשך כל שנות הכיבוש הירדני לא הורשו יהודים לבקר בכותל המערבי.

התבטאויות כמו אלה של אבו מאזן מעמידות את סובלנותה של ישראל לגבי השותפות העקרונית והמעשית בהר הבית במבחן קשה ומעלות סימני שאלה בנוגע לעתידם של ההסדרים שנקבעו ב־1967. זו התפתחות מצערת ומדאיגה שאי אפשר להתעלם ממנה גם כשחותרים להסדר מדיני כולל עם הפלשתינים ועם העולם הערבי. במשך השנים הועלו כמה הצעות למציאת נוסחה גואלת למציאות הבעייתית בהר הבית, אך באווירת ההקצנה, ספק אם בעתיד הקרוב יהיה אפשר לגשת ברצינות ליישומן. 

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו