חרם צרכנים: הדרך הנכונה למאבק

לפני יומיים הכריזו 13 אגודות סטודנטים מכל רחבי הארץ על "חרם צרכנים" נגד תנובה. במכתב ששלחו לזהבית כהן, יו"ר קרן אייפקס הבריטית, שהיא למעשה בעלת השליטה בתנובה, הבהירו כי הצעד נובע מתוך התנערותה של הממשלה ממציאת פתרון ליוקר המחיה בישראל. לכן הם החליטו לעשות מעשה ולצאת בהכרזת חרם נגד מוצריה של חברת תנובה, החולשת על יותר מ-50 אחוזים משוק מוצרי החלב בישראל. שני דברים אפשר לומר על צעד מבורך זה:

ראשית, אמנם לשיטתם של הסטודנטים הם נאלצו לפעול בשל אוזלת ידה של הממשלה, אך אם יש אשמה שאפשר להפנותה לממשלה בהקשר הזה - היא על כך שלא נהגה בהתאם להשקפותיה הכלכליות המקוריות. כלומר, לא פתחה את שוק החלב - כמו שווקים אחרים - לתחרות מלאה, בהתאם לרוח השוק החופשי שבה דוגלים ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר יובל שטייניץ.

יש לזכור כי שליטתה של תנובה ביותר מחצי משוק מוצרי החלב בישראל היא ירושה של תפיסת עולם מרקסיסטית שעברה מהעולם, וטוב שכך. לכן על מנת לתקן את המעוות, יש צורך בפתיחת השוק לתחרות אמיתית ורחבה.

שנית, בשיח העכשווי המילה "חרם" היא מילה בוטה, פוגענית, בעלת קונוטציות רגשיות. כדאי, אם כן, להשתמש בביטוי ראוי יותר. ההחלטה לא לרכוש מוצרים של חברה מסוימת אינה נקמה נגד תאגידים וקרטלים, אלא זהו צעד תבוני שמקורו בהבנה קולקטיבית של הצרכנים את חוקיו של העולם הכלכלי שבו הם חיים. נהוג לומר כי "לשוק יש חוקים משלו", ואם כך הרי ציבור הצרכנים החליט מעתה לשמור בעצמו על התנהלותו של השוק בהתאם לחוקיו.

כך הצרכן העממי, שעד עתה הביט בעליית המחירים כגזירת גורל, מבין כי הכוח שלו רב הרבה יותר ממה שהוא חושב. אם הוא יידע להפעיל אותו בתבונה ויתגבר על רפלקסים מותנים ועל דעות צרכניות קדומות, הוא יוכל לעצב בעצמו את עולמו הכלכלי וליהנות לבסוף ממוצרים איכותיים יותר וזולים יותר.

אם מישהו מפקפק בכך, כדאי לו להציץ במבצעים החדשים המעטרים את המדפים בסופרים. וזו, כמו שאומרים, רק ההתחלה.