"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

קול באישה: קיצוניות מסוכנת

,עודכן

הצוערים שהודחו מבה"ד 1 בעקבות סירובם להאזין לזמרות בטקס צבאי הם רק קצה הקרחון של תופעה מדאיגה הרבה יותר. האם שמתם לב ששומעים פחות נשים מגברים? כלומר, שבאירועים ציבוריים רבים שהמדינה מממנת מופיעים זמרים גברים, חילוניים ודתיים, אך הרבה פחות זמרות?

משרד התרבות והספורט יזם ומימן הקיץ בירושלים סידרה של מופעים. קמפיין רדיו אינטנסיבי הזמין את הציבור - את כל הציבור - לחגיגה של מוסיקה שתתקיים בחסות המשרד ועיריית ירושלים בעיר דוד. הסידרה כללה שלושה מופעים: שלמה בר, ליאור נרקיס ודוד ד'אור. האם זה מקרה שכולם גברים?

בסידרת אירועי קיץ נוספת שיזם ומימן משרד התרבות והספורט, "לילות קלאסיים - קונצרטים פתוחים ביישובים", התקיימו בחודשיים האחרונים 12 מופעים ברחבי ישראל, מהעיר כרמיאל ועד חבל אשכול. בעשרה מהם הזמרים היו גברים: עידן יניב, יוני רועה, שלומי שבן, שלמה גרוניך ואחרים. רק לשניים מהמופעים הוזמנו נשים, נורית גלרון וקרן הדר.

אפשר להניח שזו יד המקרה, אבל אפשר גם להיישיר מבט ולהודות שמשהו קורה כאן. זה לא שמשרד התרבות מחייב או מנחה את הגורמים שאותם הוא מממן להקפיד על האיסור ההלכתי על שירת נשים.

החשש שלי הוא שהצנזורה כבר עובדת מלמטה. מנהלי מחלקות תרבות ברשויות המקומיות, במירוץ המקצועי שלהם אחרי תקציבים, לומדים ליישר קו עם הבון-טון המתחרד"ל של הציונות הדתית. אם רוצים לערוך אירוע "לכלל הציבור", ואם חלק לא קטן מהציבור הדתי-לאומי רואה בשירת נשים דבר פסול, אז כדי לקיים אירוע המוני שימשוך ציבור מגוון - צריך שנשים לא יופיעו על הבמה. פשוט מאוד. כך מודרות הנשים אט אט מהבמות הציבוריות שלנו. אז זה כבר לא המקרה החריג שבו כמה מצוערי בה"ד 1 עזבו את האולם כשלהקה צבאית עלתה להופיע. גם לא האירוע ההוא שזכה לסיקור, שבו חניכי בני עקיבא עזבו את האירוע המסכם של צעדת הל"ה כי להקה מעורבת החלה לשיר. עיזבו אותי מבעיות, חושב רכז התרבות, בואו נזמין זמר גבר ונסגור עניין. הנורמה הוטמעה. האישה היא סמל מין - קולה אינו נועד אלא כדי לפתות את הגבר. אז שהנשים לא ישירו. ביג דיל.

אז זהו, זה ביג דיל. כשראש עיריית ירושלים הלביש בטקס חנוכת גשר המיתרים את בנות להקת מחולה בבגדים ארוכים ובכובע מוזר כדי שיטשטשו את זהותן המינית, כותרות העיתונים זעקו - טהרן זה כאן. כעת המהלך הוא חרישי, ולכן אף מסוכן יותר.

וחשוב להבהיר שלא מדובר בקווי המהדרין שבהם נשים יושבות מאחור וגברים מלפנים. כאן לא בחרדים עסקינן. מדובר בחובשי הכיפות הסרוגות. חלקים מבין חברי הציונות הדתית נמצאים בתהליך של התחרד"לות. משותפות אמת, מהצטרפות היסטורית למהפכה הציונית שהיתה חילונית במהותה ומיצירת מודל מסעיר של תורה ועבודה - יש השואפים להפוך את הציונות הדתית למודל מרוכך של חרדיות לאומית, ולפעמים לאומנית. דחיקת האישה מהמרחב הציבורי, והבמה בצה"ל היא לגמרי מרחב ציבורי, היא אחד מביטוייו של התהליך המדאיג הזה.

הכותב הוא מנכ"ל התנועה המסורתית

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר