אסור לישראל להפסיד בקרב הזה

בחוצפה־אין־קץ עסקה אתמול משפחתו של המחבל הרוצח עבד אל־רחמן א־שלודי במיקוח עם המשטרה על סדרי הלווייתו במקום לבקש סליחה ולהביע חרטה על שדרס למוות בכוונה תחילה את התינוקת חיה זיסל ברון. כאשר רצחו בריונים יהודים נער פלשתיני חף מפשע התייצבו חלק ממנהיגי ישראל בסוכת האבלים בבית הוריו. לא הם אצלנו.

אך מה לנו כי נלין עליהם ועל קיץ־הדמים המגיע בימים אלה לקיצו? לא מפיהם אנו חיים. אין גם טעם להטיף להם מוסר. מוסר לא ינבוט במדבר הצחיח של חמאס.

נותר, אפוא, הדיון המעשי. לא בדרג העליון של בנימין נתניהו ואבו מאזן, שנועד לפתור את יחסי שני העמים, אלא בהתנהלות היומיומית משחר־עד־שחר. בנדבך זה יש בפי ישראל כמה מסרים על רקע העלייה בגובה הלהבות.

העיקרי שבהם הוא בהגנת החיים והביטחון האישי. תדע כל אם ערבייה בישראל הריבונית וביהודה ובשומרון כי בנה רעול הפנים המיידה אבן ביהודים הוא יעד לפעילות נמרצת (במסגרת החוק) של משמר הגבול והמשטרה. אין הנחות. לא בהר הבית ולא בכפר השילוח ולא בתחנות של הרכבת הקלה בירושלים. זה הכלל החשוב והבסיסי מכולם. עוד שוטרים. עוד תאי מעצר. בקרב זה אין ישראל יכולה להרשות לעצמה להפסיד.

מנגד שוגה ישראל בהתנהלותה השוטפת. להפריד ישראלים מפלשתינים באוטובוסים? נכון, המניע אינו גזעני. הוא נועד להקנות ביטחון ליהודים השבים הביתה ליהודה ושומרון לצד פלשתינים. אבל בתודעה המערבית־דמוקרטית פירוש הצעד הוא דרדור דמותה של ישראל להווי של מדינות דוגמת אלבמה ומיסיסיפי בשנים המרות ההן של אפליית השחורים.

התצלום יזעזע את העולם הדמוקרטי גם אם בהגזמה. לא במקרה אדם המבין במדיניות כדני דיין לא דחף להפרדה כזאת באוטובוסים בשמשו יושב ראש מועצת יש"ע. אך לאחר שהבית היהודי לחץ ללא הרף, נאלץ משה (בוגי) יעלון לקבל את התביעה. כאילו אין לו מספיק צרות באמריקה.

יחסי יהודים־ערבים בין הים לירדן הם פצע שותת דם, וצריך להרגיע. הגישה הנכונה הוצגה אתמול על ידי ראובן (רובי) ריבלין בכפר קאסם. היא לתפארת ישראל והתנועה הציונית ומורשת זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין ובית אביו יוסף יואל ריבלין - מתרגם הקוראן לעברית. הטבח בתושבי כפר קאסם במבצע סיני, 1956, הותיר צלקת שטרם הגלידה, ולמרות שהשופט בנימין הלוי קבע בדין כי דגל שחור מתנוסס מעליו - ראוי לחזור ולהזכיר זאת למען הדורות הבאים. גם נכון התבטא הנשיא שהאזרחים הערבים אינם במצב קבע של סף גירוש מהארץ.

בעיקר נכון התבטא הנשיא כי הארץ הזאת היא נחלת אבותינו. ארץ מולדת. אין לנו ארץ אחרת. עובדות מוצקות, שלא כל שותי המילקי מבינים. ריבלין נשא דברים אלה ברמה לא בהיפתח מושב הכנסת הנינוח בירושלים אלא בלב כפר קאסם. טוב שהביא את שני המסרים. חבל שלא נמצא בן דמותו עולה מנגד לומר דברים דומים בשפה הערבית.