"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

חינוך: צריך יחס קשוח לתלמידים

,עודכן

עם החזרה לשנת הלימודים עולה שוב השאלה בנוגע להישגי התלמידים בישראל. מדוע הם נחלשים?

הסיבה היא שקשה שלא להבחין בהשפעת היתר של הפסיכולוגיה המודרנית על הדרך החינוכית כלפי תלמידים. אלה שלקחו גישות אלה צעד אחד רחוק מדי אינם מבחינים בין דמוקרטיה לאנרכיה. כתוצאה מהתפתחות גישות פוסט-מודרניסטיות וחיזוק רעיון זכויות האדם, חל שבר ערכים שרק מחזק את התופעה. זה מתבטא, בין השאר, בקביעות כי "הטוב והרע אינם מוחלטים יותר והכל נתון לוויכוח" וכן "אסור להיות שיפוטי".

זהו עולם שבו יש חשיפה אינטנסיבית של הילדים, ללא פיקוח, לטכנולוגיות החדישות. זהו עולם שבו יש שינויים בשוק העבודה ובסגנון העבודה של ההורים, מה שגורם להורים לתחושת אשמה כלפי ילדיהם וצורך בפיצוי בזמן שבו נמצאים ביחד. אין פלא שכתוצאה מתהליך זה נוצר מצב של בלבול. ההורים והמורים לא מסכימים לגבי דרכי החינוך הרצויות והלגיטימיות: מה נכון, מה לדרוש, היכן להציב את הגבולות וכיצד.

כיום אנו עדים לבעיות רבות באופן שבו הורים מתייחסים לנושא הצבת גבולות: היעדר דרישות להתנהגות מוסרית, העלמת עין מהתנהגויות אלימות, הסכמה שבשתיקה לאלימות מילולית, הסכמה שבשתיקה לחוצפה כלפי מורים ומנהלים בבתי הספר, כולל כלפי ההורה עצמו, התייחסות לאלימות כאל שובבות ועוד. התוצאה, במקרים חריגים המערכת, נעה בין צרחות וצעקות על התלמידים לבין הטפות מוסר במקום הטלת סנקציות ברורות.

יש לציין כי הורים ומורים הם בין המגזרים החשופים ביותר לביקורת באוכלוסייה. הביקורת כלפי ההורים מבוססת על ההנחה שהתלמיד טוב מיסודו והחינוך הקלוקל שלהם פוגע בו. ביקורות על המורים לא חסרות. מה לא אמרו עליהם? בעלי רמה נמוכה, היעדר כישורים, עצלנות, אדישות וחסרי תחושת שליחות.

אבל אני רוצה להצביע דווקא על המגזר שזוכה לרוב ההנחות: התלמידים. כדי לגרום לתלמידי ישראל המוכשרים לבטא את כישוריהם יש להתייחס אליהם גם בקשיחות כשצריך. מחקרים רבים מעידים, למשל, שכאשר ניסו להתמודד עם התנהגות אלימה של ילדי גן באמצעות הסברים ו/או הבעת אכזבה מהתנהגותם השלילית, לא היה כל שינוי בהתנהגותם. הצבת גבולות שנעשתה באמצעות פסק זמן של ישיבה על כיסא למשך כמה דקות - שיפרה באופן משמעותי את התנהגות הילד. גם מחקרים באשר לגידול ילדים על ידי הורים מצאו כי נערים שגדלו עם הורים שנקטו הסברים כאמצעי חינוכי יחיד, היו אלימים יותר מנערים שנענשו.

בסופו של יום, המטרה המשותפת של מערכת החינוך היא יצירת אזרחים משכילים שייצאו אל חייהם מאושרים, בריאים, מצמיחים ותורמים לחברה. המטרה תושג רק בכללים ברורים וחדים.

הכותב היה מנהל בית הספר בליך ברמת גן

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר