ואז הגיעה צסק"א

1.אחרי שבועיים של ארבעה ניצחונות, שיצרו תחושה משק(כ)רת שמכבי ת"א שוב בדרך לעונה גדולה, הגיעה נחיתה כואבת אתמול במוסקבה. דווין סמית' היה חסר אתמול וכל המצקצקים הבינו שוב את חשיבותו בכך שהוא הריבאונד הכי טוב בקבוצה, בעל הקליעה הכי יציבה מבחוץ ושומר מצוין, בעיקר על מספרי 3 של היריבה (תראו מה עשה סוני ווימס אתמול – 18 נקודות וחמישה אסיסטים). אבל זה לא רק הוא, אלא גם איכות הקבוצה ממול.

בארבעת הניצחונות, ההגנה האזורית־אישית של גיא גודס הצליחה כי ממול היריבות שלה קלעו ב־23 אחוזים בממוצע מ־3. אתמול היא נתקלה בקבוצה שבה כל מטאטא יורה (13 מ־25) ושידעה לשבור היטב את ההגנה של מכבי בחדירה (בעיקר של מילוש תיאודוסיץ' הנפלא) והוצאה. כשהמאמן עבר לאישית קיבלנו עוד סיבה מדוע היה למכבי קל בליגה - סופוקליס שחורצאניטיס פשוט לא שותף. דימיטריס איטודיס מכיר היטב את סופו מיוון והלך עליו כגולם במעגל. כל פיק אנד רול, שבו הוא היה מעורב בהגנה, הסתיים בסל. היווני חיכה בצבע או דידה לקלעי והתוצאות היו בהתאם - זריקה פנויה לסל או דאנקים של סאשה קאון.

2.בהתקפה ג.ג (גודס וגרשון) מנסים לדחוף את מכבי למשחק מהיר. הפילוסופיה של גרשון גורסת שקבוצה חייבת להגיע למצב קליעה טוב בעשר השניות הראשונות של ההתקפה. במחצית הראשונה, מתוך 41 נקודות קלעה מכבי 25 ב־12 השניות הראשונות של ההתקפה ואיבדה רק שני כדורים. ברבע השלישי שבו התרסקה, היא נעצרה על חמש בלבד. עד סוף הרבע הזה לצסק"א היו יותר ריבאונדים בהתקפה (13) מאשר למכבי בהגנה (10) ועם נתון כזה קשה לרוץ. סופו, אגב, סיים 17 דקות ללא ריבאונד אחד.

3.לפני המשחק היתה תחושה שג'רמי פארגו ייקח את מכבי לבדו לניצחון הרואי או שהקבוצה תשקע בסערת הרגשות שלו. גודס טעה כשפתח איתו בחמישייה כרכז. יוגב אוחיון, שהיה טוב בשבוע שעבר, היה חייב להתחיל את המשחק ואז המאמן היה מרוויח את הישראלי כשחקן משפיע בעוד שפארגו לא היה מכריח זריקות.

מרקז היינס מאכזב עד עכשיו, גם מכיוון שהוא חוסה בצילו של פארגו ולא משחק יותר לצידו של אוחיון. החודשיים הגדולים של מכבי לפני שנה היו כשהיא הפכה את טייריס רייס וריקי היקמן לצמד הקטלני ביבשת. זה לא נראה כרגע כשידור חוזר.