לכלכלנים יש מתמטיקה גמישה משלהם. מספרי נוסחה, הגורמים לאחד לתאר את המצב כפריצת דרך היסטורית, משמשים את האחר להוכחה כאילו הכל קורס. מחול השדים-מספרים האלה יפקוד למשך כמה ימים גם את מי שינתח את ההסכם שנחתם אתמול בין משרד האוצר לבין ההסתדרות הרפואית. "בוזגלו" שאינו בקיא ברזי הכלכלה יכול למצוא בהסכם כמה חידושים בעלי משמעות. המרכזי הוא שיש עלייה משמעותית בשכר הרופאים בשירות הציבורי. הפוך בה והפוך בה זו תוספת כספית של ממש. גם בעבור רופאת העיניים שהתראיינה שלשום בערוץ 2 ונדרה כי לא תניח לבנותיה ללכת בעקבותיה. רק שספק אם הן ישאלו את פיה, ובצדק. הרופא בבית החולים הציבורי צריך לחיות בכבוד. אבל רפואה לא לומדים כדי להתעשר. מעודדת במיוחד היא העלייה בשכרם של הרופאים באזורי ספר. הם יקבלו יותר. הרבה יותר. זה טוב כשלעצמו, אבל מעבר לכך. מומלץ בפני פרופ' מנואל טרכטנברג לתת דעתו לסעיף זה ולהעתיקו בכל תחום ותחום שבו יעסקו המלצותיו. דיור? סובסידיה? התערבות מסוימת של הממשלה בפעילות המשקית? הכל או הרוב תחת קורת הגג של המילה העברית העכשווית - פריפריה. ברכה נוספת היא שעון הנוכחות. נכון שאפשר להונות ולהניח לעמית "להעביר את הכרטיס" תחתיך, ויש לגלות גמישות באשר לתנועת הרופאים שלעיתים היא גורלית, אך במהות שעון הנוכחות הוא מבחן נייר הלקמוס של הרופאים ושל כל ציבור עובדים מאורגן. יפה נהגו הרופאים, שלא ששו להיענות לדרישה אבל לא נאבקו בה. יש גם ערך לנוכחות של הרופא המומחה בחדר המיון שהוא זירת מצבי החירום. עם כל הכבוד למשתלמים, עמיתם הבכיר שנוכח במקום מוסיף לאיכות השירות גם אם הרופא הצעיר מכיר את הבעיה של החולה על בורייה והוא אולי אפילו נמרץ מן הוותיק. המומחה בחדר המיון הוא ככיתה עם מורה, פלוגה עם קצין. אולי זו מעמסה כספית, אבל היתרון הרפואי גלוי לעין. נותרה בעיה קשה של מתמחים. הם צעירים, נושאים בעול, מקבלים שכר פחות ומרותקים לתורנויות רבות. ההסכם שהושג משפר את מצבם, אם כי מותיר אותם בתחושת קיפוח והחמצה. זה גם מבחן בעבורם לקבל את דין הנציגות הרפואית אשר דיברה בשמם, והם לא עירערו על סמכותה מראש. באחד הימים יהיו מנהלי מחלקות ואגפים ובתי חולים, וכבר עתה הם יודעים מה ערכה של המרות במקצוע שלהם הגוזר חיים ומוות. ראוי שייטלו בחזרה את אלף מכתבי ההתפטרות שלהם, ראוי לפייסם, אבל משרד האוצר ישגה אם יפתח מחדש במשא ומתן עימם. "מספיק הוא מספיק" אומרים האנגלים, גם אם המתמחים חשים כי ההסכם אינו מספיק.
