בראיון שהעניקה לגידי וייץ מעיתון "הארץ" בסוף השבוע העזה חברת הכנסת שלי יחימוביץ' לחרוג מעט מגבולות השיח שמתיר השמאל הקיצוני לומר, ואמרה כי היא אינה רואה בהתנחלויות פשע. לכאורה, אמירה לגיטימית וברורה. אבל במרחבים רבים, שבהם נחשב הדבר ככפירה חמורה בקונספציה, התעוררה כצפוי חמתם הבוערת של נביאי המוסר, והם האשימו אותה כי היא נציגתו המובהקת של השמאל המושחת, הבלתי מוסרי, ומוכנה לשעבד מיליוני בני אדם בשם הדאגה לעניי עמה. החיצים השתלחו בה בזה אחר זה, ושום דבר לא הגן על יחימוביץ' מול המתקפה האיומה. אפילו לא חסד נעורים, על שבעבר הצביעה לחד"ש. נסיכת הסוציאל-דמוקרטיה, כפי שכונתה בעבר על ידי מעריצי השמאל מן הגדה הנכונה של המוסר, הפכה באחת למושא ללעג וליומרה. * * * תחילה, כדאי להתייחס לתיוג האוטומטי של השמאל עם ארץ ישראל החסרה. בישראל חל טשטוש של מונחים שמקורם בתפיסה כלכלית. שמאל מטבעו מזוהה עם הסוציאליזם, ולא עם יוניות מדינית. ואם יש דוגמה מובהקת לכך, הרי היא טמונה באותה מפלגה שעל ראשותה נלחמת יחימוביץ'. כן, זה אולי נשמע מוזר, אבל מפלגת העבודה, בכל גלגוליה, ייצגה תפיסת עולם סוציאליסטית לצד עמדה מדינית קשוחה. וכדאי לזכור שבמפלגת העבודה ישבו אבות הציונות המעשית, שדגלה בהתיישבות בארץ ישראל כדרך היעילה להקמת מדינה, והם גם אלו שתמכו במפעל ההתנחלויות מראשיתו. * * * אך יותר מבלבול מושגי זה, נדמה כי השיח הפוליטי בישראל שבוי בתפיסות עולם אנכרוניסטיות. ממש כשם שבוחר ליכוד מסורתי לעולם לא יצביע למפלגת העבודה, שעדיין, אחרי כל גלגוליה, מכונה "המערך" - כך גם חלקים מהשמאל הישראלי מסרבים להשתחרר מאותה הנחה יסוד ארכימדית, שלפיה ההתנחלויות הן, ולא שום דבר אחר, המכשול המרכזי לשלום. אלא שבחינה מעמיקה של התנהלות ההנהגה הפלשתינית ב-20 השנים האחרונות, אפילו רק מהבחינה ההצהרתית, מגלה שההתנחלויות אינן הבעיה מבחינתם. בשביל הפלשתינים, ההתנחלויות הן רק מראה שמשקפת את הבעיה - הנוכחות היהודית בארץ ישראל. כן, זו התפיסה גם של ההנהגה המכונה משום מה "מתונה". הרי הם מצהירים בכל הזדמנות כי כשתקום מדינת פלשתין היא תהיה נקייה מיהודים, כלומר יהודים לא יורשו להתגורר בה. ודרך אגב, זו אותה הנהגה שתחת אפה מוקרן לאחרונה סרט המציג אפילו את הכותל המערבי כסוג של התנחלות. הם כלל לא מקבלים את העבר ההיסטורי של היהודים בארץ ישראל. שלי יחימוביץ' חווה כעת על בשרה את צרות המוחין שאופפת חוגים בעלי תהודה בחברה הישראלית. היא חשה את מחיר הסטייה מגבולות השיח השמאלי שעל פיו היא אמורה להתנהל. אפשר להניח עד כמה מאכזב מבחינתה לגלות כי תחת המעטה הליברלי של שיח דמוקרטי מסתתרת השקפת עולם טוטליטרית, שאינה מסוגלת להשתחרר מהדעות הקדומות הטבועות בה.
