למאוכזבי המהפכה יש שעיר לעזאזל: ישראל

מאתמול יש להמון המצרי גיבור חדש. לא, חס וחלילה, מדען שהשיג פריצת דרך מדעית, או אמן בעל שם, סופר או אפילו ספורטאי. הגיבור התורן הוא אותו מפגין אלמוני שטיפס והוריד את דגל ישראל מעל לגג בניין השגרירות הישראלית בקהיר.

ההמון המצרי כועס, והתוצאה היא פאניקה שאחזה בהנהגה הישראלית, המבקשת לפייס ולרצות המון זה במטרה לשמר את מערכת היחסים העדינה שבין קהיר לירושלים. אבל הפאניקה שאחזה בהנהגה הישראלית היא כאין וכאפס לעומת החרדה שאחזה בהנהגה המצרית. שהרי להבדיל מן ההמון ברחובות קהיר, מדובר בהנהגה מצרית שקולה ורציונלית המחויבת להסכם השלום ולשמירת השקט לאורך הגבול בין ישראל לבין מצרים.

ההנהגה המצרית בראשות המועצה הצבאית דואגת לשלום עם ישראל לא משום חיבתה לישראל, אלא דווקא משום שהיא מחויבת למצרים ולאינטרסים המצריים. ואכן, למזלן של שתי המדינות יש במצרים מי שזוכר מהו מחירה הכבד של מלחמה, ויש גם מי שיודע להעריך את היתרונות שהפיקה קהיר מהסכם השלום עם ישראל. אחרי הכל, בזכות הסכם השלום יכולה הממשלה המצרית להאכיל את אזרחי המדינה, ובהם גם את אותו מפגין מצרי שהוריד את דגל ישראל מגג השגרירות. בזכות ההסכם מצויד הצבא המצרי בנשק מתקדם, ובזכות השלום גם נפתחה לשיט תעלת סואץ שאותה מבקשים עתה המפגינים לסגור בפני שיט ישראלי.

ההנהגה המצרית מבקשת לרדת מן העץ, ולמולה ניצבת ממשלה ישראלית המפגינה אף היא שיקול דעת. אחרי הכל, הרקע המיידי למתח ביחסים הוא פיגוע טרור שבמהלכו נהרגו בטעות מאש חיילינו חיילים מצרים. אין ספק כי הרג החיילים המצרים - גם אם לא היה מכוון ואולי אף היה בלתי נמנע - מחייב התנצלות וחקירה. אבל גם אם שתי המדינות תשכלנה להתגבר על המתח הנוכחי ביחסיהן, הרי שהעתיד אינו ורוד.

האינטרס של שתי ההנהגות - בישראל ובמצרים כאחת - הוא לשמור מכל משמר על הסכם השלום. אבל ברחובות קהיר מסתובב המון מתוסכל המחפש פורקן לתסכוליו. המהפכה המצרית אינה מתקדמת בקצב שלו ציפו ההמונים, ובצר להם הם מחפשים אחר קורבן. ההמון המצרי ימשיך להמתין עד לתקרית הבאה, בין אם הסלמה בעזה או משבר ביחסים עם הפלשתינים בספטמבר הקרוב. במצב כזה תמצא עצמה ההנהגה המצרית מול קושי הולך וגדל לשמור על השלום. אחרי הכל, גם על מובארק ביקשו קציני הצבא לשמור מכל משמר בתחילת הדרך, אבל בסופה נאלצו להפקירו לזעם ההמון.

שמירת השלום היא צורך חיוני של שתי המדינות ולשם כך יידרשו איפוק, הבלגה ובעיקר תבונה משני הצדדים גם יחד - אבל ההצלחה במאמץ זה אינה מובטחת ומובנת מאליה כפי שהיתה עד לאחרונה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו