להחזיר את הכבוד לרבנות

הרחש־בחש סביב הבחירות לרבנות העיר ירושלים שייערכו היום חשף פעם נוספת את ערוותה של חלק ממערכת הרבנות בישראל.

למגינת לב, במוקד העניין הציבורי סביב הבחירות לא תמיד ניצבים ערכים, גדלות בתורה או גישות הלכתיות, אלא "דילים", תככנות, תחמנות ותכסיסנות, שקרים, אינטריגות, לשון הרע והוצאת שם רע, הלבנת פנים ברבים. פגעים רבים אלה, המלווים לעתים את הרבנות, מביאים לכך שברגעים מסוימים ריחה הרע עולה עד השמיים.

במקום "איש על העדה", שיכוון את אורחותיה ויהא מגדלור מוסרי וערכי, לא אחת דומים הרבנים כבעלי כוח ושררה המנצלים את מעמדם לעשייה פוליטית ולקבלת טובות הנאה אישיות.

באמת אמרו: יש רבנים גדולים ומגבעותיהם קטנות (או נטולי מגבעת לחלוטין); ויש רבנים קטנים ומגבעותיהם גדולות; יש רב גדול בתורה ובמצוות, עניו עולם המקפיד להוסיף לחתימת שמו את התואר "הקטן", ועושה כן באמת ובתמים, מתוך הכרת ערך עצמו; ויש רב קטן, שלא תמיד שנה ובוודאי לא שילש, אך מקפיד להקדים לשמו, מעשה גאווה ויהירות, את התואר "הגאון הגדול"; יש רב אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה; ויש רב תככים, רב חובל ורב מדנים, או בקיצור: רב ראשי.

יש רב המכהן כמנהיג רוחני, רב פעלים, המנווט את אורחות חיי קהילתו ומדריכה בדרך הישר; ויש רב שפועל כרב־מכר, התר אחרי כותרת ומנווט את אורחותיו לפיה; יש רב מִטעם, שקשריו - ולא כישוריו - הם אומנותו, ויש רב עם טעם.

יש רב ששמו הטוב הולך לפניו ומפיץ ניחוחו, ויוצא מוניטין שלו בעולם, והכל משחרים לפתחו, ויש מן הרבנים שדלותם וריקנותם אומנותם, ומכיוון שיודעים הם ערך עצמם, שוכרים להם דוברים, יחצנים ויועצי תקשורת, שיפארו את שמם בעולם.

יש רב שמדבר מעט, ועושה הרבה, בעל יושר ויושרה, תם לב שתוכו כברו; ויש רב שמדבר הרבה, עושה מעט, ואף הוא, תוכו חלול כברו.

יש רב שקורא "אחריי", מנהיג בחסד, קובע יעדים, מציב אתגרים ויכול להם, ואף שלא תמיד שובים הם את לב ההמון, העולם צריך להם ולשכמותם; ויש רב שאומר "אחריי המבול". יש המקדש שם שמיים, בהליכותיו ובהלכותיו, ויש המחלל שם שמיים, נושא אותו לשווא ומבזה תורה ולומדיה.

יש רב, המכיר בו בזמן הן את בית המדרש הן את "שוק החיים", מעורה היטב בחיי קהילתו, יוצא ובא בבתי בניה, שמח בשמחתם, כואב את כאבם ומכיר בצערם. ויש רב, שראשו ורובו בספרים, מנותק מחיי העולם הזה, וקיים נתק גמור בינו לבין בני הקהילה שאותה אמור הוא להנהיג. שפתם אינה שפתו, שמחותיהם אינן שמחותיו, וכאבם אינו כאבו.

יש רב שדמעת העשוקים ניצבת לנגד עיניו, דורש משפט, עושה חסד, מצניע לכת, מאזין לקול העני והמך, היתום והאלמנה, ויש רב שמחבר הון ושלטון, ושררתו אומנותו. הראשון עושה לו אלוקים ובועט באלילי הכסף, והשני מוכן למכור את אלוקיו עבור עגל של זהב.

דומה שהגיעה העת להשיב עטרת הרבנות ליושנה, שכל הנושאה יכיר ויידע כי לא שררה הוא נוטל לעצמו, אלא עבדות.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!