"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

חייבים לבדוק: מה קרה כאן - ולמה?

,עודכן

החלטתן של עדות התביעה להימנע מלמסור את גרסתן במשפט נגד ניצב בדימוס ניסו שחם היא דרמה מסקרנת, אבל יותר מכך. מה משמעות הסירוב הזה?

חלילה מלנקוט עמדה. הדיון בשלב מקדמי, ואיש אינו יכול לחרוץ אפילו בליבו הוא מה דעתו על האישומים נגד שחם. אפשר שהוא חף מפשע ואפשר שאשם, ובין שני הקטבים משתרע סולם ארוך הנע מאחריות פלילית עד חפות.

גם תוכן הדיון המהותי מורכב מפני ששחם לא הכחיש קיום קשרים אינטימיים עם חלק מהעדות, אלא טען כי לא היתה הפרה של החוק האוסר יחסים כאלה עם קצינות משטרה הנתונות למרותו המקצועית.

בחינת מעשיו של שחם חשובה מאוד. אך חשובה ממנה היא התפרקות החישוקים המלווים את ההתנהלות המשפטית כמראה לנטייה ציבורית־חברתית רחבה יותר, רחבה מאוד, גם מדאיגה במיוחד. עדות התביעה המיועדות אינן מר בוזגלו מהמכולת הסמוכה והגברת איצקוביץ' מהקיוסק השכונתי, שהווייתם אינה מכירה את מערכת שלטון החוק. הפעם העדות באות דווקא מן המגזר הזה, והן מיטיבות להבין את משמעות המהלך ההפכפכני שלהן, שעליו נאמר בספר החיצוני בן־סירא כי "בושת וקלון יכסו פני הפכפך".

לא ברור מה אירע, אבל כל בחינה (כולן תיאורטיות) מדאיגה. קיימת אפשרות כי הופעל עליהן לחץ לחזור בהן מעדותן, ואילו היה הדבר נכון, הרי זה חמור ביותר. אם קצינות משטרה נאלצות להיכנע - מה על האזרח המצוי?

קיימת גם אפשרות שהן העלילו על שחם, ותיארו באורח מעוות אירועים שאין בין הצדדים מחלוקת לגבי התרחשותם - וזה נורא. אם העלילו - מדוע? ומדוע נסוגו? ואם דיברו אמת - מה קרה? ומדוע זה התברר רק סמוך לפתיחת הדיונים בבית המשפט?

ייתכן, כפי שטענו כמה עדות, כי "לא היה כלום" בינן לבין שחם. אם כן - כיצד אירע שקצינות משטרה ניאותו לשקר? לחצו עליהן? התנדבו? לא יעלה על הדעת.

לא הכל אבוד. התביעה יכולה לאלץ את העדות הסרבניות להעיד. אם ישנו גרסתן עשוי בית המשפט להכריז עליהן כעל עדות עוינות. כך נהג השופט דוד רוזן עם יוסי אולמרט. אפשר גם לנהוג כמותו בסוגיית אברהם נתן - לא להאמין לעדותו בבית המשפט אלא להודעתו במשטרה.

אך לא זה העיקר. הרשעה או זיכוי חדלו להיות העניין המרכזי. מה שצריך להתברר הוא כיצד הכל התפורר? כיצד התיק של מח"ש (המחלקה לחקירת שוטרים) לא החזיק מים? ולהבין כי חייבים לתקן את ההתנהלות הציבורית והמקצועית במערכת התביעה ובבית המשפט, שסובלת מזילות ביחסם של העדים אל שלטון החוק.

משפט שחם עלול להתגלות כקצה הקרחון. ייתכן שיש רבים כמותו. בבחינתו נכון לתהות - "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי קיר. לווייתן בחכה הועלה - מה יעשו דגי רקק?"

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר