רוצים אנרכיה? אז קדימה, נלבש חולצות אדומות, נתאסף בכיכר ונשיר את האינטרנציונל (ההמנון של מטורפי האוטופיה שרצחו עשרות מיליונים כדי להיטיב עם העם). נצווח "העם דורש צדק חברתי", "המהפכה תהרוס את ההפרטה", ולא חשוב מה יקרה אחר כך. חזרה לסוציאליזם? לימי היושר והשוויון של מפא"י?
נאזין לנערות החמד, השתילים המלבלבים של הקרן החדשה לישראל. נלמד על העתיד שהן טוות בשבילנו מפרצי שנאה לאתם יודעים מי, ננסה למצוא משמעות לסיסמאות השדופות והרדודות שנועדו לסמפט את חוסר היכולת להתמודד עם מציאות קשה.
נקשיב לדור הצעיר החוזר כתוכי על מנטרות עבשות שלמד מפרופסורים מזקינים, נביאי מהפכות שנכשלו לפני חצי מאה. נצטער על שדור כל כך מוכשר, כן ומלא רצון טוב אינו מסוגל לדמיין. נצטער שדור מלא חיות וכישרון יודע רק מה הוא שולל, מה הוא שוטם, למי הוא בז, כשאין לו אפילו פתרון חיובי אחד חוץ מ"תנו עוד כסף".
אבל החבר'ה רוצים להשליט את "רצון העם" בכיכרות הזועמות. כי על הדמוקרטיה, בחירות כל כמה שנים, אסור לסמוך. עובדה: העם לא העלה לשלטון את בל"ד ואפילו לא את מרצ. את החבר'ה שלנו, את אלה המורמים מעם והיודעים מה טוב וראוי לו, את הנאורים והמשכילים (מי פחות ומי יותר) - את אלה אנחנו רוצים.
אבל נראה אותם מיישרים שורה עם דפי המסרים של הקרן החדשה לישראל (שמיליונרים מממנים מסיבות השמורות עימם), מצטרפים לעשרות ארגוני הקש המזויפים שהקימה "שתיל". העיקר שיהיה אקשן, שתהיה תעסוקה טובה, ג'ובים וג'ובות לבן ולבת. שוויון כבר אמרנו-
כי הרי ברור לכל החרד לעתידנו - כפי שהקרן חוזרת ומסבירה - כי ללא שלום עם חבורת הרוצחים והשודדים מרמאללה לא אפשר יהיה להקים אצלנו חברה הגונה ואנושית. וזה לא ענייננו אם כתוצאה מעזרתנו להקים מדינה פושעת הם יכלו את ימיהם בגן עדן נוסח עזה, בגיהינום שיצרו הכוונות הטובות של השמאל הישראלי.
כמו תינוק דורש שאמו תחלוץ לו שד ולא אכפת לו אם מקור חיותה ייבש או אם היא מתה מעייפות. צעירינו דורשים שהממשלה תחלוץ להם שד, ולא אכפת להם אם היא פושטת רגל ואינה מסוגלת, גם אם רצתה לספק להם את הצרכים שהם אינם מספקים לעצמם כבני אדם בוגרים ואחראיים (דיור בר-השגה ותעסוקה לקולנוען, לשחקן או למוסיקאי).
לכן צעירינו האכפתיים ימשיכו רק לצווח, כמו באתונה, "דורשים צדק חברתי" בלי שאיש מהם מסוגל להסביר מהו, איך משיגים אותו וכמה זה יעלה, ואם זה בכלל כדאי, אם שווה למשכן בשביל סיסמה מעורפלת את העתיד. שהרי חישוב רווח והפסד שייך לכלכלת השוק המאוסה, שבה אין ארוחות חינם, שבה הכל בא על חשבון משהו אחר, שבה חייבים להתחשב במגבלות הטורדניות של עלות/תועלת. כל כך חבל שעל אף מעלותיהם הרבות, צעירינו ימשיכו, כהוריהם, ללקט פירורים משולחן הפוליטיקאים שישיבו את נפשם רגע לפני שהם גוועים ברעב, במטרה להרגיע אותם זמנית כדי שלא תהיה אנרכיה. כי עקב כך מחאת האוהלים תמשיך להיות המחאה של הפראיירים הזועמים לנצח. היא תתפורר בקול דממה כפי שהיא התחילה.
בל נטעה, יש בארץ מצוקה נוראה שהמיטו עלינו הפוליטיקאים והטייקונים. מחאת הצעירים מוצדקת. הריכוזיות חונקת אותם. דווקא משום כך אסור שהמחאה תתמזמז באווירת הוודסטוק והאנרכיה שתאפשר לפוליטיקאים, לטייקונים ולמשרתיהם בתקשורת להסיט את אש המחאה לכיוונים מסוכנים ולשנאה עקרה. ראוי שנתמוך במהפכת הקוטג' הרצינית הנישאת על כתפי אנשים ונשים אחראיים, בעלי משפחות, העובדים קשה אך אינם מסוגלים לגמור את החודש; אנשים הרוצים להיטיב עם העם באמת, אנשים שהם הקורבנות הסובלים ממירב העוול של השיטה המושחתת, ולא רק מבקשים לחולל מהומות, להפיל ממשלות ולהשליט טרור אידיאולוגי. באלה, באנשים הטובים האלה, בשר מבשרנו, עלינו לתמוך ובכל הכוח, כי זו תקוותנו היחידה לשינוי אמיתי ומבורך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו