בנייה ציבורית בס-פ-ר, ולא בתל אביב
אזרחים טובים באמצע הדרך יושבים באמצע שדרות רוטשילד ותובעים פתרון למצוקת הדיור שלהם. הם משלמי מיסים, נקראים לצה"ל ולשירות לאומי, נענים בחלקם לפעילות התנדבותית למען הקהילה, ועיניהם כלות.
הטייקונים לקחו את כספם והם עזי מצח לא להחזירו במלואו, ומצאו להם מילה יפה - "תספורת" - למה שהוא בעצם מעילה באמון הציבור, ואיש אינו מעז להעמידם במקומם כפי שהיו עושים לכל יושב אוהלים שלא היה מחזיר את מלוא חובו לבנק. ממה חוששת הוועדה לסוגיית הריכוז? חלק מהעדים שהופיעו לפניה התרשמו כי חבריה חשים כי הפוליטיקאים לא יעזו לתקן את העוול, וזה מכעיס את מי שאין לו דירה ראויה.
גם המערכת הפוליטית אחראית. בנימין נתניהו יזם רפורמה, שהיא נושא למחלוקת, אבל בוודאי משפרת את המצב הקיים, ובכן מדוע טרם מומשה מאז כינון ממשלתו? זה לא רק חלב שנשפך. אם הממשלה מבקשת לתקן את המצב בחקיקה לא ייתכן שאין לה רוב בוועדת הכספים, או שיו"ר ועדת הכלכלה מטעם הליכוד יסגור את הדלת בפני יוזמה חוקתית מתקנת כאילו דבר "אינו בוער".
שליש מהציבור נושא בנטל ואינו מקבל תגמול ותמלוג. הדירות נמסרות בראש ובראשונה למגזר החרדי והערבי; והפיצוי על שירות האומה אינו גדל חרף הצעות העולות חדשים לבקרים - אתמול היתה זו של משה (מוץ) מטלון - והכל מקובע ומאובן ומכעיס.
אין צורך בסוציאליזם שנזקיו ניכרים. אבל גם לא בתפיסתה של איין ראנד מחברת "כמעיין המתגבר", שהעלתה על נס את הקפיטליזם האכזר בבחינת "תפוס כפי יכולתך". הליכוד שכח כי נוצק במורשת ז'בוטינסקי, שהטיף לאחריות המדינה לספק לתושביה את "חמשת המ"מים", ואחד מהם הוא מעון.
אך גם ציבור אהוד אינו צריך לינוק מהקופה הציבורית כאוות נפשו. הממשלה יכולה לגייס את חברי הכנסת הנופשים לעבודה, להעביר בחקיקה מהירה את זכותה ורצונה לשחרר קרקעות במחיר סמלי בין קבלנים, ולמצוא מה התיקונים האפשריים בחוקי הבנייה והמיסוי, אבל גם לדעת לשים סייגים מפני התביעות.
במתח הפוליטי המלווה התרחשויות אלה עולות הצעות שנתניהו ידיח את יובל שטייניץ. זה קל. זה שגוי. בסופו של דבר ד"ר שטייניץ ממלא את תפקיד השר-שומר-החותם. זה תפקיד נחוץ ולא פופולרי.
בנייה בתל אביב? בשום פנים ואופן. מישהו צריך לשים את החוגה ליד האוהלים בכיכר הבימה ולשרטט רדיוס ארוך, וזה התחום שבו לא ייבנו דירות בסיוע הקופה הציבורית; ואחר כך להאריך את הרדיוס ולמתוח את הקוטר, וככל שמתרחקים מן המרכז להגדיל את הסיוע לדיירים בהדרגה. מי שאינו מרוצה - שידאג לעצמו. לא על חשבון האומה.
היעד הוא לבנות בספר ולהשקיע בתחבורה ציבורית, ואולי לפתוח לכמה שנים את כביש 6 חינם אין כסף, וגם לעודד את האזרח הצעיר ש"לא להצטרך לבריות". שכן כל המרבה לדרוש מעצמו הרי זה משובח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו