"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לבטל את עיסקת הטיעון

,עודכן

עיסקת הטיעון שנעשתה עם הרב יאשיהו פינטו נקלעה לקשיים, וטרם הוברר כלל אם תצא לפועל. היא מעוררת סוגיות כבדות משקל.

נכון שכבר הורו חכמים לנהוג בריסון - "הוו מתונים בדין"; ונכון שהדברים המתפרסמים באתר News1 של יואב יצחק מעלים צורך לחזור ולבדוק את מהות היחסים בין תת־ניצב אפרים ברכה לבין הרבנית דבורה פינטו, ולכאורה אין מדובר בעניינים של מה בכך; ונכון שהחקירה נגד ניצב מנשה ארביב אינה פרי גחמה וקנוניה.

בכל זאת קראתי בימים אלה את עתירת התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ לבטל את עיסקת הטיעון עם הרב יאשיהו פינטו, שפטרה את העמדת רעייתו לדין - וקשה מאוד לא להשתכנע כי משהו רקוב בהסדר הזה אשר נועד לסיים את הפרשה בעונש־זוטא בלבד.

כפי שיש זיכוי מן הצדק, חייב להתקיים גם אישום (לא הרשעה) מן הצדק.

מה דוחף את הפרקליטות לעסקות טיעון כאלה, שפוגעות במעמדה וגם משסעות אותה במחלוקות מבית? האם לא תסתפק בנזק אשר נגרם בהתנהלותה בפרשיות אביגדור ליברמן ושלמה לחיאני שכבר נסתיימו?

איני בא להתריס, חלילה, נגד עסקות טיעון. הן כלי משפטי חשוב לקירוב ההכרעה אל הצדק, לפחות אל האמת לשעתה.

הן הכרחיות בעידן שבו עולם הפשע אימץ יכולות טכנולוגיות גבוהות ודרכי מילוט מזרוע החוק. אך כלל יסוד הוא שלעולם יחתור שלטון החוק להגיע להסכם מקל עם דג רקק כדי להפליל על יסודות מוצקים את הלווייתן. לעולם לא להפך.

אין לדעת אם הטענות המוטחות במעורבים נכונות או שגויות (לבד אולי מההוכחה של הניסיון שעשו בני הזוג פינטו לשחד את ברכה ורעייתו). גם אין לדעת מה האמת בטענות נגד ארביב. חקירתו נמשכה אתמול וטרם הסתיימה.

אך לצורך הדיון כדאי להעמיד טיעון ושמועות כנגד טיעון ושמועות: אם גם תתקבל ההנחה כי מה שמיוחס לארביב נכון, והוא קיבל בחינם לשני סופי שבוע חדר במלון של אדם המקורב לפינטו בניו יורק; ושאנשי פינטו סייעו לבנו לקבל היתר עבודה אמריקני, green card; ואולי אפילו שילמו 2,000 דולרים לבנו של ארביב מדי פעם - הדבר בוודאי מחייב את הוצאת ארביב מן המשטרה, ואולי גם להעמידו לדין במסגרת הליך משמעתי או אפילו פלילי.

אך מה משקל חבילה מכוערת זו - בהשוואה לגודש המעיק פי כמה של עבירות פליליות לכאורה המיוחסות לרב פינטו?

הרי על פי כל משקל וסרגל, אין ספק כי הרב פינטו הוא הלווייתן וארביב הוא דג רגיל (לא רקק), והדעת נוטה באורח ברור לביטול עיסקת הטיעון.

ואולי, אם הפרקליטות היתה בוחנת את הדברים מחדש, היתה מוצאת לנכון לבטל את עיסקת הטיעון עם פינטו ביוזמתה, לטובת כולם.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר