סוגיית היחסים עם טורקיה מפצלת את הצמרת הישראלית בין שני צירים. משה (בוגי) יעלון ואביגדור ליברמן סבורים כי לא נוצרו תנאים המצדיקים התנצלות לפני רג'פ טאיפ ארדואן, וגם אם הממשלה תעשה כן, היא לא תחסוך מחיילי צה"ל את סיוט התביעה המשפטית. לעומתם, אהוד ברק ודן מרידור והיועץ המשפטי יהודה וינשטיין, ואפשר שגם יעקב עמידרור, מוכנים ללכת לקראת אנקרה. לא מפני שהתביעה מוצדקת, אלא מפני שצעד כזה יועיל. בנימין נתניהו ניצב לפי שעה על פרשת דרכים. הוא צימצם את מבחן המעשה לנקודה מרכזית אחת, עד כמה ההתנצלות לפני טורקיה תשחרר כליל את חיילי השייטת מאימת המשפט הבינלאומי. ישראל מוכנה להביע regret, צער או חרטה, על מותם של תשעה טורקים על סיפון המרמרה, אבל ארדואן תובע ממנה to apologize, להתנצל, והתמורה מעורפלת. הציר הראשון טוען כי ההתקפלות לא תשיג דבר. אמנם בתמורה להתנצלות, ארדואן לא יגיש תביעות נגד חיילים ישראלים, אבל אחרים חופשיים לעשות כן. בעיקר לא ישנה את כיוון התנהלותו המדינית העוינת, לבד מהחזרת השגריר הטורקי לכורסה גבוהה ונכבדה בישראל. מנגד מסבירים כי אמנם אין ביטחון שלא יהיו תביעות משפטיות, אבל יש הסתברות גבוהה שכך יהיה, ובכלל ראוי לשפר את היחסים עם המעצמה הצפונית. עד כמה ירחיק השיפור בכיוון הנוח לישראל? בוודאי לא לימי שיתוף הפעולה העמוק, שקדמו לארדואן. במערכת הביטחון מדברים על חידוש הקשרים המערכתיים-מסחריים. יעלון וליברמן חוששים כי הממשלה הטורקית תתמיד בעמדתה העוינת, כפי שבאה לביטוי כבר לפני המשט לעזה. יעלון וד"ר יוסי צ'חנובר השתתפו בשלושה סבבי שיחות עם טורקיה בז'נבה, ברומא ובניו יורק. בוגי חזר עם תחושה כי "מסתובבים מסביב לזנב". אבל החולקים על דעה זו טוענים כי כל שיפור שווה הבעת צער וחרטה על מותם של אנשים בלתי חמושים על סיפון המרמרה. הסוגיה הפכה דחופה. בעוד חמישה ימים עתיד להתפרסם דו"ח ועדה מטעם האו"ם בראשות ג'פרי פאלמר, ששני הצדדים חוששים מפניו. הסגר על עזה יוכר כחוקי, אבל צה"ל יתואר כמי שעשה שימוש מופרז בכוח הזרוע. סיכום רע לשני הצדדים. אם אכן חילוקי הדעות ניתנים לגישור כפי שטוענים בעלי רצון טוב משני הצדדים, ייתכן כי האמצעי היחיד להקדים הסדר לפרסום הדו"ח הוא בארגון מפגש מתוכנן היטב, אבל זריז, בין נתניהו לבין ארדואן. אין מה להפסיד.
