למען הילדים, נגד הקיצונים
,עודכן
לוועדת פרס נובל לשלום היה השנה מסר ברור - חיים, חינוך ואם אפשר גם שלום - לכל ילדי העולם, בעיקר לאלה שחיים בתנאים קשים (ואלה רוב ילדי העולם, למי ששכח).
ובאותה הזדמנות - גם להעניק את הפרס למישהי אמיצה (מלאלה יוספזאי), השייכת למחנה של "הטובים" ומתמודדת נגד "הרעים" (טליבאן, דאעש ועוד שלל מזוקנים לא נחמדים).
היה קשה הפעם - להבדיל משנים קודמות (ערפאת, סבא"א בראשותו של בראדעי, אובאמה, האיחוד האירופי) - למצוא מישהו שיקרא תיגר על הבחירה ההולמת לשנת 2014. מלאלה, הנערה הפקיסטנית (17), הפכה לסמל ולתקווה עבור נערות העולם השואפות לרכוש השכלה בעולם שבו לאישה אין הרבה יותר זכויות מלכלב (אפגניסטן). עוד בטרם קיבלה את ההודעה שלשום כי הפכה לזוכה הצעירה בפרס נובל לשלום, מלאלה כבר זכתה לפרסום עולמי ולבמה באו"ם. וכדי שהסיפור יהיה בכללו מושלם, היה צריך להמתין שהיא תסיים יום לימודים כדי לקבל ממנה תגובה על הזכייה.
ועדת הפרס, שספגה בשנים האחרונות ביקורות לא מעטות על הבחירות השונות, הוסיפה גם נציג הודי (קאילאש סאטיארת'י) לזכייה, כדי להוסיף עוד יותר רייטינג ודרמטיות לטקס הענקת הפרס ב־10 בדצמבר באוסלו. פרס נובל לשלום, למי ששכח, הוא לא רק שלום, אלא גם הרבה יחסי ציבור - וגם, אם אפשר, תמריץ למי שבתחילת הדרך (אובאמה, זוכרים?)
הנה, למשל, סיבה מדוע האפיפיור החדש יחסית, פרנסיסקוס, מצא עצמו מועמד מוביל עד יום שישי בבוקר. הוא אפיפיור חביב מאוד, אך עדיין לא עשה הרבה בתפקיד. אלא שהוא אפיפיור מבטיח. הוא אמור למלא את המיסות של יום ראשון בכנסיות המרוקנות באירופה. הוא גם אמור לחולל רפורמות בוותיקן ולהכניס צניעות למוסד שאיבד הרבה מיוקרתו (שחיתות, פרשות מין עם קטינים).
אלא שאחרי אובאמה, כנראה הסקנדינבים החליטו להמתין עוד קצת עם הפרס לכס הקדוש.
פרנסיסקוס אמנם דיבר לא מזמן על המוות, אבל יש לו, ואנחנו מאחלים לו, עוד הרבה שנים טובות. גם למלאלה עוד נכונו שנים ארוכות, אבל למה לחכות אם ניצבת לפנינו האימה הגדולה ביותר של הקיצונים המוסלמים - לא רובה שיכול להרגם או מטוס שבא להפציצם (זה רחוק מלהרתיע אותם), אלא "נערה עם ספר". חלום הבלהות של כל קיצוני חשוך.
והבונוס של הבחירה הסקנדינבית היה השקט, שהושג - אפילו לכמה שעות שלשום - בחבל קשמיר, שנמצא עדיין במרכז המחלוקת בין שתי מעצמות הגרעין, התובעות שתיהן בעלות על כל החבל. מישהו זוכר מתי בפעם האחרונה פרס נובל לשלום גם תרם באופן ממשי לשלום אמיתי, אפילו קצרצר?
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנובועז ביסמוט
כיהן כעורך הראשי של "ישראל היום" מ-2017 ועד ינואר 2022. החל את דרכו העיתונאית ב-1983 בעיתון מעריב ככתב ספורט, ובתפקידי כתיבה ועריכה במדור הכלכלה. בהמשך שימש שליח מעריב בפריז. בשנים 2004-1990 היה שליח ידיעות אחרונות בפריז. ב-2008 הצטרף ל"ישראל היום", ושימש עורך חדשות החוץ ופרשן. במהלך השנים דיווח ממדינות רבות שעימן אין לישראל יחסים דיפלומטיים, ובהן איראן, סוריה, תוניסיה, לוב, תימן ועיראק. ב-1993 ביקר ברפובליקה האסלאמית של איראן, והיה לעיתונאי הישראלי הראשון שביקר במדינה מאז ההפיכה ב-1979. במהלך ביקורו בעיראק ב-2003, נעצר על ידי הכוחות האמריקניים בחשד לריגול, והוא הוחזק במעצר. כיהן כשגריר ישראל במאוריטניה בשנים 2008-2004. ב-2012 יצא ספרו "עובר כל גבול", העוסק בביקוריו במדינות מוסלמיות ובמפגשיו עם מנהיגיהן. בעל שני תוארי מוסמך מאוניברסיטת סורבון שבפריז. נשוי בשלישית ואב לארבעה. אוהד שרוף של ליברפול.