אחדות מדומה
מה יותר חגיגי מכינוס ממשלת אחדות במחוז מוכה ומושפל עם תקוות גדולות לעתיד? מאז 2007 לא פקדה הרשות הפלשתינית את רצועת עזה, אבל אתמול יצאה לדרך ממשלת האחדות המכינה את תביעות השיקום מהעולם לאחר מבצע צוק איתן. אך איזו התרוממות רוח שרתה במפגש אם האדם העומד לכאורה בראש הפלשתינים, ה"ראיס" אבו מאזן, לא הגיע לרצועה להשתתף באירוע? כאילו נפתח מושב הכנסת ובלט בהיעדרו נשיא המדינה ראובן ריבלין.
להעצמת תחושת האחדות שבפי ראש הממשלה ראמי חמדאללה, שהתמוגג מהפתיחה החגיגית, ראוי היה להזמין ליציע האורחים את חברי אש"ף שפגשתי ב־2009 בטיפולים פיזיותרפיים בתל השומר לאחר שהושלכו על ידי שותפים־לאחדות מחמאס מחלונות הבתים בעזה.
הממשלה הזאת קמה ביוני 2014 וטורפדה פעמיים ביוזמת חמאס. תחילה עם רצח שלושת הנערים בחלחול, ולאחר מכן כאשר נעצרו פעילי חמאס ביהודה ובשומרון אשר תיכננו "פוטש" להדחת אבו מאזן. במותחו על ישראל ביקורת חריפה בעצרת האו"ם, ידע הנשיא הפלשתיני כי הוא חייב לשב"כ ולצה"ל את חייו. גם זו סיבה טובה לא להסתכן בנוכחותו בעזה.
לפיכך אין אחדות. מצרים וסעודיה והמכה הצבאית בצוק איתן מאלצות לפי שעה את חמאס להסכים שאבו מאזן יחלק את המשכורות. אם אין אבו מאזן, אין שכר למורים ואין תורה בבתי הספר. מימון מנגנון חמאס יתבצע דרכו עד שיוכלו להסתדר בלעדיו.
אנשיו גם יפקחו על המעברים למנוע הברחת סחורות, שישראל - ולא פחות ממנה מצרים - מנסות למנוע מעזה.
חמאס לא יוותר על השלטון שתפס בכוח ב־2007. הקשר עם יהודה ושומרון? כן, אבל רק לאחר שחמאס ינסה ב"פוטש" להדיח את הרשות הפלשתינית ולהגיע לשליטה על שני האזורים. האחדות אינה שווה בעיניו את אובדן המאחז הבלעדי ברצועה המבודדת.
הוא גם לא יגיע להבנה מדינית עם אבו מאזן. אפילו הניסוח המזערי שנוקט אש"ף כדי להצטייר בעולם כרודף שלום אינו מקובל על חמאס. להפך, מנהיגיו מדברים על יעדם המובהק לכבוש את ישראל ולהקים תחתיה מדינה איסלאמית. לפלשתיני הסביר ברמאללה ובג'נין יש סיבה לחוש חרדה. עם מה תגיע, אפוא, ממשלת האחדות הפלשתינית למשא ומתן עם ישראל? הרי ההצעה שאבו מאזן מבקש לה אשרור במועצת הביטחון של האו"ם אינה מקובלת על השותף המרכזי שלו בממשלה הפלשתינית.
על רקע אימי דאעש והמדינה האיסלאמית ואל־קאעידה וחיזבאללה ומשטר הדמים של בשאר אסד מזה, והבנת המציאות המאוזנת של מנהיגי מצרים וסעודיה וירדן מזה, נוצרה הזדמנות פז לממשלת ישראל להציף את הזירה בהצעות להסדר, שבסופו של יום יוכיחו לעולם כי הפלשתינים נחלקים בין מי שאינם רוצים בשלום לבין מי שאינם יכולים לעשות שלום, ולפיכך "שלום, שלום - ואין שלום".
