דרך משקפיים רוחניים
,עודכן
השבת נקרא בבתי הכנסת בענייני חג סוכות. כזכור, היתה זו תקנת משה שבחגים תיפסק הקריאה הקבועה של ספרי המקרא כדי לאפשר לציבור להיפתח מחדש אל תוכנם של החגים. טעם הדבר הוא שקריאת התורה אמורה להפגיש את האדם עם חוויית החגים דרך המשקפיים המקראיים הרוחניים - לא רק דרך המאכלים והפסטיבלים השונים.
השבת אנו קוראים בפרשה אשר בתחילתה מתוארת התנהלות העם אחרי חטא העגל ובסופה פסוקים המזכירים את שלושת הרגלים ובהם חג סוכות.
בעוד המקרא מספר לנו בהרחבה מה קרה בחג הפסח, מועד צאת עם ישראל ממצרים, וחכמינו מספרים לנו את אשר התרחש בשבועות, מעמד הר סיני שבו התגלה האלוקים לעיני האומה כולה - לא ברור לנו מה קרה בחג סוכות, לכאורה כלום, ואם כן מה הטעם לחגיגת סוכות בתקופה זו של השנה?
ואכן המקרא מדגיש יותר מפעם אחת כי חג סוכות נערך בתקופת האסיף "אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג השם שִׁבְעַת יָמִים", וכך במקומות נוספים נמצא אפוא כי ההיבט החקלאי תופס מקום מרכזי ברוח החג. האם אפוא לחג זה אין כל הקשר היסטורי ואינו חג של חובבי טבע העוזבים את הבית הממוזג לחסות בצל סוכות הגפנים? לעומת זאת, פסוקים אחרים דווקא מדגישים היבט היסטורי, "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת, לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". חכמינו נחלקו בהבנת המילה סוכות: האם היא כפשוטה במשמעות המוכרת לנו היום או שהכוונה לענני כבוד שליוו את העם במסעותיו במדבר.
בין כך ובין כך ברור שזה לא התרחש בעיצומם של ימי תשרי, אלא לאורך שנים רבות במדבר. אם כן, יש להבין מדוע הצמידה התורה את האירועים הללו דווקא לחג סוכות. מתברר שהאתגרים הרוחניים שמולם ניצב המין האנושי מורכבים ואף נראים כסותרים זה לזה. מצד אחד, הוא מבקש לעמול וליצור ולהתפרנס מיגיע כפיו ולדעת כי הוא עומד על רגליים איתנות בכוחות עצמו; הוא מחדש בתחומי הטכנולוגיה והרפואה, החקלאות והגנטיקה ומרגיש כי הוא אדון לגורלו. יודע הוא כי אל לו לשקוע בבטלנות ובפסיביות. מצד שני, מעשה אנוש רימה ותולעה, יודע האדם את מגבלותיו ומבין ומלומד ניסיון הוא כי חרף כל מאמציו, שינוי קטן בהנהגת עולם יכול להמיט אסון על זריעתו או על מאמציו הכלכליים. מלחמה קטנה תשנה סדר יום ומחירי מוצרים, שלא לומר תגבה מחירים כבדים של חיי אדם.
מה אפוא הפתרון? חג סוכות מבקש להאיר את היחס שבין מאמצי אדם, "באספך את תבואת הארץ", לבין "בסוכות הושבתי את בני ישראל". אכן לא קרה דבר מיוחד בימים אלה בהיסטוריה, אבל כל שנה קורה בהם משהו. הרצון לזכור את הסוכות שליוו אותנו בצאתנו ממצרים מבטא את הבקשה להזכיר לאדם כיצד הוא חוסה בצילה של סוכה כזו כל השנים ולאורך כל שנות חייו.
האדם מסכם וכונס את תבואתו, מאמציו וחשבונותיו. לפעמים יביא אותו הדבר לגאווה ולשאננות, לפעמים לייאוש ולתסכול חלילה. את זה מבקשת התורה לאזן, לדעת כי גם במקום שבו לא היה לאדם כלום משל עצמו, היו איתו ענני הכבוד, היתה לו התחושה האמיתית כי אלוקים ניצב איתו והוא לא לבד.
לצד הקביעה הזו, מדובר על האדם האוסף את תבואתו, הוא אינו מחכה לחסדי שמיים. דווקא משום כך יש להזכיר לו זאת גם בעת שהוא משוכנע כי הכל בידיו ובשליטתו, גם אז יזכור שגם בימי שלוותו ושמחתו "חג סוכות להשם אלוקיך" עדיין אתה תלוי בחסדי שמיים. מתברר שזו גם הסיבה שבגללה נהגו לקרוא בספר קהלת, המבקש לעורר בנו את המודעות לשאלות הקיום של חיינו; את היחס בין רצוננו להגשים את מה שנראה לנו כתענוגות העולם לבין החתירה לנצח במעשינו. חג סוכות מחבר בין אירועי ההיסטוריה היהודית העשירה לאתגרי ההווה והקיום של האדם המודרני בעתיד. חג שמח!
