"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מתרגלים לרפורמה: על מבוכים ואוטובוסים

,עודכן

הרפורמה בתחבורה הציבורית ריגשה אותי. אין ספק שצריך שינוי. יום לאחר שיצאה לדרך הרפורמה בתחבורה הציבורית בגוש דן קמתי בבוקר עם שיר חדש בלב, והתחלתי את המסע בנבכי הקווים.

בתחילה ניסיתי להבין איך מגיעים באוטובוס מרחוב לא קטן בכלל בבת ים לתחנה המרכזית בתל אביב. להפתעתי גיליתי שלמרות השינוי, עדיין אין אתר אינטרנט שבו אפשר להקיש את נקודת המוצא ונקודת היעד ולבחון אופציות נסיעה במבחר חברות תחבורה. במקום זה גיליתי את אותם אתרים ישנים של אגד ודן עם ממשקים לא ידידותיים וחוסר אפשרות ליצור מסלול שמשלב בין החברות השונות. באתר של דן יש דמות מעצבנת שמסבירה לך בקולי קולות מה לעשות בשעה שמנגנון החיפוש לא ממליץ לך על שום קו. מוזר. חשבתי לתומי שאם כבר רפורמה, אז דבר ראשון יש להקל את החיפוש במישור האינטרנטי - זה בטח זול יותר מקו אוטובוס חדש או מרכבת תחתית.

במקום זאת, מתכנני הרפורמה העדיפו שירות אישי ואנושי. הם הציפו את הרחובות בצמדים משועממים של בני עשרה שאמורים להסביר לנוסעים מהם השינויים ומה לעשות.

בתחנה ליד ביתי יושבות שתיים, בכל פעם שתיים אחרות, אבל לכולן אותה גישה: בכל פעם ששואלים אותן שאלה הן מדפדפות בעצבנות בחוברת המידע, ומגלות למרבה ההפתעה שאין להן מושג מה לענות. לפעמים הן מאלתרות ואומרות שמהתחנה הזאת נוסע האוטובוס ליפו, כשהוא בכלל בכיוון של רמת גן.

זה לא הכל. כלי התקשורת בישרו שתעריף הנסיעה העירוני עלה ושהכרטיס החדש, שמחירו 6.40 שקלים, יהיה תקף ל-90 דקות. אלא מה, הכרטיס הזה כלל לא נמכר באוטובוסים. מי שחפץ בהטבה צריך, כנראה, להניח את ידו על כרטיס רב-קו. בכל תל אביב ניתן להשיג כרטיס כזה רק בתחנה המרכזית החדשה. לא בקיוסקים, לא בסניפי הדואר ולא אצל נהגי האוטובוס.

ורק נציין עבור מי שלא הזדמן לו לעבור בתחנה המרכזית החדשה, שמדובר במבוך מטונף שעצם הכניסה אליו משדר לכל מי שצועד אל בין כתליו: "אתם, נוסעי אוטובוסים יקרים, אכלתם אותה ובגדול". את כרטיס הרב-קו אפשר להשיג בקומה השביעית, אלא שהמבנה קורא תיגר על חוקי הפיזיקה ויש לו שתי קומות שביעיות - אחת של אגד, אחת של דן - והמעבר ביניהן אינו אפשרי. אם עלית בטעות לקומה השביעית הלא נכונה, עליך לחזור על עקבותיך, לרדת במדרגות ולחפש את המקום שממנו עולים לקומה השביעית השנייה.

הרעיון שמאחורי הרפורמה הוא חיובי, וסביר שעם הזמן ההתנהלות תשתפר. אבל אם לסכם ארבעה ימים של רפורמת הקו החדש, כרגע אין דבר חדש. חוץ מהתעריף, כמובן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר