סהדי במרומים כי איני יודע מי האלמונים שהטמינו חומרים אסורים על ספינות המשט הנוכחי לעזה, וגרמו לעיכובו, אבל ברוכות ידיהם. כל מה שפוגע ודוחה ומכווץ ומפזר תחושת אין-אונים בקרב יוזמי המשט, משרת מטרה ראויה. אך בסופו של דבר בלימת התנופה של מארגני המשט לא תבטלו, והאוניות ייצאו ללב ים. ישראל חייבת לקדם את פניהם של ספני הטרור בביטחון עצמי ובגמישות, ובעיקר ביכולת איתור לפי גובה הגלים. לא כבשנה שעברה - הפעם ישהה הרמטכ"ל החדש בני גנץ ב"בור" הפיקוד כל הלילה לתאם בין הזרועות השונות של הצבא, שיש להן יעדים שונים. גם לא כבשנה שעברה - הפעם לא יגיעו מסוקים גלויים לעין ויורידו בחבל את הלוחמים בזה אחר זה אל הסיפון שבו המתינו חורשי רעתם. פעילות צה"ל נוכח המשט הטורקי נכשלה ברמה המבצעית ולא בתהליך קבלת ההחלטות. זו העובדה, גם אם תהליך קבלת ההחלטות היה פגום. הפעם פעלה הממשלה לפי הספר שכתב בעבורה השופט בדימוס יעקב טירקל, אבל אז כעתה המבחן העיקרי אינו בחדר הישיבות של הקבינט אלא במטכ"ל. רק שהתמונה אינה בהירה דייה. מצד אחד מודים מארגני המשט כי ההיענות השנה נרפית. בהיעדר גורם טורקי מרכזי אין רוח במפרשי הספינות ההולכות ונפגעות וגם מתמעטות בנמלי היציאה באירופה. מצד אחר מגיע מידע כי דווקא מפני שנותרו על הסיפון בעיקר פעילים קיצונים ועיתונאים זרים המעדיפים עימות אלים כדי לטייב את סיפור המעשה - קיימת סכנה כי יותר מבעבר הם יחתרו לקרב מגע עם צה"ל. ההכרעות יהיו במקום, בין גלי הים. בנסיבות שחלפו מאז המשט הראשון לפני 13 חודשים עלו בממשלה רעיונות לא להתערב בתנועת פעילי הטרור אל נמל ביתם בעזה. אין בכליהם בשלב זה כלי נשק, וגם אם החביאו דבר מה, הוא בטל בשישים. ממילא המעברים מישראל לרצועה פתוחים לרווחה, ובעיקר בגבול המצרי ברפיח, ואם כן, מה התועלת שבבלימת המשט- רק שהמאבק אינו על השמן והבגדים ומעט הנשק המצוי בירכתי הספינות. הוא מתנהל לטובת העדשות בכל המצלמות, שמבקשות להנציח כי שוב נסוגה ישראל מפני הטרור. לפיכך התקפלותה אינה אופציה.
