ארבעה חודשים חמק הרב דב ליאור מהחובה החוקית להתייצב לחקירת משטרה. עד שאתמול יירטו כחולי המדים את מכוניתו בדרך מקריית ארבע לירושלים ועצרו אותו לחקירה. הוא וחסידיו יכולים לטעון ככל העולה על רוחם כי החקירה היתה מיותרת ופרי גחמה והתנכלות. גם עמדה לליאור האפשרות לעשות שימוש בזכות השתיקה ולא להשיב לשאלות אשר הוצגו לו. אך אין לו פטור מהחובה החלה על כל אזרח, מהנשיא עד חסר הבית, להתייצב במשטרה. לפיכך מעצרו אתמול היה גם שיעור מאלף באזרחות, בפרק השוויון בפני החוק. ההמשך העיד על נחיצות השיעור באזרחות בהיקף של כפל כפליים. בריוני בני החושך ניסו לפרוץ לבית המשפט העליון. העומד בראשם מיכאל בן-ארי - הוא ראוי להם והם ראויים לו - שלח במרומז מסר מאיים לשופטים, שלא לדבר כי חסידי ליאור יורדים לחיי מפקד החטיבה האחראי לתקינות החיים ביהודה ובשומרון ולבכיר בפרקליטות שמנווט את עמדת המדינה בדיוני בג"ץ. זו לא היתה הפגנה חוקית. גם לא התפרצות שאפשר לגלות הבנה למניעיה כמתנחלי גוש קטיף עת נעקרו מביתם. זו היתה אלימות גסת רוח נגד עליונות שלטון החוק, יותר מאשר כמחאה על חקירת ליאור. אין זאת אומרת שכל טיעוני הימין אינם קבילים. ליאור חשוד שנתן הסכמה לספר הלכתי המתיר באורח תיאורטי הרג זרים, בהם גם טף, וזה מעורר שאט נפש; אבל מרצה באוניברסיטת בן-גוריון קרא לשבור את מפרקותיהם של פעילי הימין החוגגים את יום שחרור ירושלים - ומתי יקבל זימון להתייצב בתחנת המשטרה הקרובה? ואם לאו - מדוע- יש דוגמאות לרוב. הסתה נגד שירות בצה"ל והלשנה נגד חיילים המבצעים את תפקידם וממלאים אחר פקודות ששום דגל שחור אינו מתנוסס עליהן, וניסיון נואל להבחין בין פגיעה בנשים ובילדים בהתנחלות לבין הגברים שבדרך כלל יש אקדח בכיסם. הכל ראוי לדיון ציבורי מחייב על המותר והפסול. אך אסור להניח לרחוב להשתלט על החוק. אסור לחיות על פי העיקרון של "כל דאלים גבר". הכל חייב להתנהל על פי מבחן אחיד כלפי ימין ושמאל, ולרוב אכן אלה הם פני הדברים. בוודאי בבית המשפט העליון, שאלמלא הוא לא יכלו ברוך מרזל ואיתמר בן-גביר להפגין בחוצות אום אל-פחם. אין לי אלא לחזור באורח מטאפורי, לא בלשון פיזית אלא רוחנית, על דבריו המסעירים של מישאל חשין כי היד אשר תורם על שלטון החוק תיגדע. חייבת להיגדע, אם חפצי חיים (במשותף) אנו.
