המשטרה לבדה לא תחסל את הנגע

חלומי היה להיות שחקן כדורגל. בצעירותי התעוררתי, אכלתי ונשמתי את הכדור, אך לימים משעולי החיים הובילו אותי לעיסוק אחר ולהסתפק בהנאת המשחק מהיציע.

אני שייך לדור שהכדורגל היה עבורו משחק ותו לא. דור שבו שחקנים שיחקו בשביל הסמל ובשביל האגודה. דור שבו המנהלים והעסקנים ראו במשחק חלק ממערכת החינוך.

כשבגרתי וזכיתי לצפות במשחק הכדור גם מחוץ לגבולות המדינה, הבנתי שהפער ברמת המשחק אינו רק נחלתם של השחקנים, אלא גם של המנהלים. בהיותי מפכ"ל המשטרה הזדמן לי, לצערי, להיחשף לצד המכוער של התנהלות הכדורגל בישראל. אז הבנתי שאין זה מקרי שיותר מ-40 שנה לא הצליחה נבחרת ישראל להגיע לאליפות העולם בכדורגל.

איני מכיר את פרטי הפרשה הנוכחית, וחובת החפות קיימת כלפי כל הקבוצות והשחקנים שכיכבו עד עתה בכותרות העיתונים. עם זאת, כמי שמכיר את ידיה העמוסות של המשטרה, ברור לי שהחקירה הנוכחית אינה תולדה של יום בהיר אחד. חקירות המשטרה חושפות יותר ויותר כיצד העסקנות משתלטת על הענף הטהור ומשתמשת בו כפלטפורמה להשגת רווחים קלים, ומניסיוני למדתי שעשיית רווחים קלים מביאה לעיתים לפעילות בלתי חוקית - ומכאן הדרך לביצוע עברות פליליות קצרה ביותר.

החלטת המפכ"ל לצרף את חוקרי יחידת להב 433 לחקירה מלמדת כי ביסוד החשדות קיימות גם עבירות כלכליות מורכבות. וכאן חשוב לומר: תפקידה המרכזי של המשטרה הוא להגיע לחקר האמת. מניסיוני למדתי שגם אם המשטרה תמצא תשתית ראייתית להגשת כתבי אישום בפרשה זו, יהיה זה תמימות לחשוב שהפתרון בכדורגל הישראלי הוא נחלתה הבלעדית של משטרת ישראל. מדובר בהתפתחות תת-תרבות עבריינית לאורך שנים המחייבת פתרון מערכתי כולל. רק בדק בית יסודי יוכל להחזיר את ענף הכדורגל למעמד של ענף ספורט ולא לענף לעשיית כסף קל.

חייבים להחזיר לנו את המשחק הטהור והתמים שכה אהבנו.

הכותב היה מפכ"ל המשטרה בין השנים 2004 ל-2007