מהדורות החדשות של סוף שנת 2009 נפתחו כמעט מדי יום בעדכונים מפרשת פנאן. שמות וסכומים נזרקו כל יום לאוויר. אני זוכר את עצמי נפגש עם עורכי דין תאבי בצע ופרסום, משוחח עם כדורסלנים ואנשי עסקים שבקולם הרועד מפחדים שתיגמר להם הקריירה אם בטעות ישורבב שמם לפרשה. אנשי מס הכנסה ומשטרת ישראל דאגו לפמפם שאין פרות קדושות, גם לא דיוויד פדרמן ושמעון מזרחי - "כולם יוזמנו לחקירה". אנשי תקשורת הוזמנו לצפות בפשיטת אנשי החוק על המשרדים הנוצצים של מכבי ת"א ברחוב הירקון. שנה וחצי אחרי כולנו יודעים איך הפרשה הזו הסתיימה, או יותר נכון לא הסתיימה. מכירות בכדורגל הישראלי היו מאז ומתמיד, והפשע נמצא גם כרגע סביב הכדורגל הישראלי. יותר מדי מקורבים לקבוצות הם, למעשה, גורמים שעוסקים בפלילים. אבל הדבר הזה טבעי לחלוטין. הכדורגל הישראלי, בטרנספורמציה שעבר לאורך השנים, גדל מתוך הפשע. הכח וינה היא זיכרון רחוק, גם מגרש המכביה. בפועל הכדורגל הישראלי צמח מתוך המצוקה: מגבעת עלייה, מקריית שלום, משכונה ד'. הרבה כדורגלנים ישראלים מפלרטטים מדי יום עם הפשע: הימורים לא חוקיים, חברים מפוקפקים. יוצאי דופן אינם מעידים על הכלל. * * * ויש, כמובן, גם את חלקה של המדינה בסיפור הזה. שטיפת המוח בנושא ההימורים שאנחנו מקבלים כאן מאז שאנחנו ילדים הופכת את בגרותנו למלאה בפיתויים. בכל מערכת תקשורת העוסקת בספורט נערכים מדי ערב דיונים על ליינים של הימורים. בכל איצטדיון נשמעים דיבורים דומים. הטוטו, כידוע, מקדם את הספורט בישראל, והכל בהשתתפות סלבס מפורסמים שנותנים לגיטימציה למהלך. אם פרשן של ליגה אירופית נותן טיפ על אחד המשחקים ושדרני הספורט משתפים פעולה עם קמפיינים להימורים, אז הקו האדום נחצה כבר מזמן. אייל ברקוביץ' או חיים רביבו לא באמת מבינים יותר מכם בהימור על משחק כדורגל, אבל הם כן לוקחים חלק בקדחת - אותה קדחת מטורפת שגורמת לאנשים להעלות מסוק עם מתחזה לשופט למשחק אימון באילת. מובן שהתופעה הזו מתפשטת בעולם כולו, וזה נכון, אגב, לכל שכבות האוכלוסייה. עבריינים מרמת עמידר מתעסקים בכדורגל, עבריינים מאקירוב עושים מינוי לאופרה. אבל ההבדל הוא שאנחנו, כישראלים, גדלנו באווירה שלהמר זה בסדר. * * * סביר להניח שגם בפרשה הזו הש"ג ישלם את המחיר. לעצור בכירים זה סקסי לכותרות, אבל לא פרקטי. בסופו של יום, תמיד נמצא הטיפש שמשלם את המחיר. הפחד להלשין על אלו שעבדת עבורם גדול מדי. לכן הסיכוי לכרישים הגדולים לא קיים. רוב הליגות הגדולות סובלות ממכירות משחקים, ושם המשטרה והממשל קצת יותר חזקים מפה. אם צריך למצוא נחמה בכל הסיפור הזה, נמצא אותה במספר הכדורגלנים הישראלים שיוצאים לאירופה. לירוי צעירי, שנוסע למכלן, מרחיק את עצמו מאנשים שיכולים ביום בהיר אחד לבקש ממנו לקבל אדום או לבצע איזה פנדל לא מחויב המציאות. כך או כך, כשמביטים באוהדי בית"ר הצעירים חובשי הכיפות במפגן גזענות אופייני, מגלים שהבעיה האחרונה של המדינה הזו היא כדורגל.
בסוף הש"ג ישלם את המחיר
עדי רובינשטיין
כותב במוסף "ישראל השבוע". החל את דרכו בתחום העיתונות בשנת 2000 בעיתונות הנוער. סיקר תחומים מגוונים, ובהם פוליטיקה, אוכל, תרבות וספורט. סיקר את אסון היסעור ברומניה ב-2010: "עם השפה הרומנית השגורה בפי הצלחתי להגיע לבכיר בצבא המקומי, שסיפק לי ציטוטים כואבים שנהפכו לכותרת השער של העיתון למחרת".
