כתישת דאעש מחייבת שינוי בחוקי המלחמה

היה ברור מראש כי ארגון הטרור הנורא מכל שידעה האנושות מאז משטר הדמים בקמבודיה לא יתקפל ולא ייסוג בשל תקיפה דלילה ומאוחרת של כמה מטוסים אמריקניים ובריטיים וצרפתיים, ובקרוב אולי גם אוסטרליים וקנדיים וכמה ערביים ולא ברור היכן טורקיה. להפך, כוחו של דאעש מתבסס על המיתוס של שוברי כלים קיצונים שאינם מתפשרים. לא היתה לו בשלב זה שבו אינו נכנע ברירה אלא לערוף ראשו של עוד בריטי תמים, אלן הנינג, שרצה להיטיב עם העולם.

כמותם גם הבא בתור - אמריקני בשם פיטר קאסינג, שאפילו התאסלם כדי להציל את חייו, אבל הרוצחים אינם מרפים. ג'ון הג'יהאדיסט בשחור כבר משחיז את סכינו.

זה קורה מפני שאי אפשר לנהל מלחמה עם דאעש ביד כפותה וגמגום והיסוס ולאט־לאט, ובלי כוחות קרקע; ומפני שחובה לעשות כן גלים־גלים ובעוצמה הולכת וגוברת ואינה מרפה וללא הפסקות אש ובנחישות.

יום הכיפורים - בלי כל הקשר לחג היהודי - הפך לקו פרשת המים במלחמה בדאעש. הם הופצצו, ומייד המשיכו לערוף ראשים - ונוצרה מציאות של הליכה על הסף, לוחמה של הכל או כלום, בחירה של או־או בלי פשרה ובלי הפסקת אש, לפי הנוסחה של "הלנו או לצרינו".

העולם הנאור חייב לכתוש את דאעש עד תום. לעקור את הסרטן ולא להותיר גרורות. אם ינהג ברכות המאפיינת כל רוב שמנוני וזעיר־בורגני יגלה כי עריפת הראשים, שגרמה לתחושת סיאוב, מזרימה אל דאעש המוני מתנדבים חדשים. מלחמה צמחונית בדאעש תפעל כמו בומרנג, היא תכה במכים ותפגע בצודקים.

זו לא תהיה הכרעה קלה. מפני שיש במערב מי שמפחדים ומעדיפים עצימת עיניים כחלק ממדיניות של בת יענה; ומי שבאמת אדישים; ויפי נפש המוצאים סיבה לצידוק חלקי של הרצחנות האיסלאמית. אחת כתבה מאמר כי המערב באלימותו אשם בצמיחת דאעש, ואחרים - באו"ם כמובן - תהו אם ההפצצות נגד דאעש עולות בקנה אחד עם המשפט הבינלאומי וחוקי המלחמה שלו, ושמא הן מפירות את ריבונותה של סוריה.

הצביעות עדיין פועלת לטובת הטרור. כמו בסכסוך האזורי, חמאס יורה רקטות לעבר אוכלוסייה יהודית ללא הבחנה וללא אזהרה מראש, וצה"ל לפני שמגיב (בעוצמה פי כמה, זה נכון) מזהיר כל עזתי לעזוב את הבית בטרם ייפגע. מי אשם באו"ם? כמובן, ישראל שמזהירה ולא חמאס שיורה לכל כיוון אזרחי.

אך אם המערב לא ייכשל באדישותו המוכרת דאעש יובס ויהיה לדיראון עולם, ויותר מכך: גם חוקי המלחמה והמשפט הבינלאומיים יתוקנו כדי לאפשר לדמוקרטיות להגן על עצמן. החוקים האלה טובים ליחסים בין מדינות מתוקנות ונאורות הנקלעות למלחמה ביניהן. אבל בימים שבהם כבשו ארגוני דאעש וגווניו את הזירה - העולם הנאור ייאלץ להתיר לעצמו להילחם בצורה יותר תקיפה ויעילה אם אינו רוצה להינגף לפני אנשי הטרור האיסלאמי.

בקצה המנהרה ממתין שינוי ניכר בחוקי המלחמה.