ההישג הגדול והחשוב של מהפכת הקוטג' הוא שבפעם הראשונה היא עוררה משנתו את ציבור הצרכנים הנתון בתרדמת, וגרמה לו לפעול נגד הניצול המחפיר מצד בעלי הון, יצרנים, קיבוצים ומושבים, מועצות ייצור, יבואנים וספקים, איגודים מקצועיים, רשתות שיווק ויתר השותפים לקנוניה נגד ציבור הצרכנים. לראשונה הראתה מחאת הציבור שיש בידו לעשות דבר אם רק יזנח את האפתיה שבה הוא נמצא בשיגרה. אבל הבעיה אינה, כמובן, רק מחיר הקוטג' או כל מוצר אחר. הבעיה עמוקה, רחבה ומקיפה את כל חיינו. המונופולים שבידי האוליגרכים וכל שותפיהם לקנוניה נגד הצרכנים, גוזלים מאיתנו, בברכת ממשלות ישראל לדורותיהן, מס מונופול גבוה על כל מה שאנו צורכים ועל כל שירות שאנו רוכשים. לא רק מס על מחיר כל מוצרי הצריכה אלא אף על מחיר המים, החשמל, החינוך, האשראי, הדירות, המכוניות, מוצרי חשמל ומה לא. כתוצאה מהגזל הסיטונאי הזה מאות אלפי משפחות בישראל אינן מסוגלות לגמור את החודש, מיליוני ישראלים חיים חיי עוני, וחיי מרבית הציבור קשים ומרים. מי אשם בחרפה? קודם כל, כמובן, הפוליטיקאים. הם מתחזקים מבנה משק מעוות, המלא במונופולים ובחסמים הפוגעים בתחרותיות. היעדר תחרותיות מונע התייעלות ומוריד את התפוקה. תפוקה נמוכה גורמת לשכר נמוך, ובצירוף המחירים הגבוהים הם גורמים לעובדים להיות עניים. הפוליטיקאים שנבחרו בקולותינו משרתים את האינטרסים של האוליגרכים, של ארגוני עובדים מונופוליסטיים, של רשתות שיווק, של כל בעל כוח היכול לגייס מתפקדים לפריימריז או לממן אותם. בצו הלוביסטים של בעלי העניין, הפוליטיקאים מכשילים רפורמות ואף מוסיפים עיוותים המזיקים לצרכן כמעט בכל חוק הנחקק בכנסת. אם ציבור הבוחרים לא יטפל בהם, הם ימשיכו לשרת רק את מי שלוחץ עליהם או מתגמל אותם. גם כלבי השמירה שנועדו להגן עלינו מטעם הממשלה - הרגולטורים - בוגדים בצרכנים. לרגולטורים כוח רב, ומשכורות ותקציבים לא קטנים המשולמים מהכיס שלנו. אך הם עושים מעט נגד העושק שעושקים אותנו הבנקים בעמלות או במשכנתאות. הרגולטורים אינם מבטיחים שהדירקטורים, בייחוד מטעם הציבור, ימלאו את תפקידם במועצות המנהלים של האוליגרכים, שלמעשה לוו בעזרת כוחם הפוליטי את מרבית חסכונות הציבור, מאות מיליארדים, לטובת עסקיהם. לא רק שהם מניחים לאוליגרכים לעשות כרצונם בכספי הציבור, הם גם מתעלמים מהכלל הראשון בתחום זה - פיזור נרחב של סיכון, במיוחד כשמדובר בפנסיות. במקום זאת הרגולטורים - פעמים רבות מדובר באקדמאים הרגילים לטפס בסולם האקדמיה באמצעות פלפולים עקרים - מקדישים את מרבית מרצם למלחמות אגו, סמכות וטריטוריה, לניפוח חשיבותם העצמית על ידי עמדה כרונית של איפכא מסתברא המכשילה כל ניסיון לעשות משהו ממשי לטובת הציבור. התוצאה ברורה: הרגולציה, העולה למשק מיליונים עקב סרבול הליכים שלא לצורך, לא סיפקה כמעט בשום מקרה את ההגנה שהיא אמורה לספק. היא לא הצליחה למנוע אפילו משבר חמור אחד. היא בזבוז רבתי של זמן, מאמץ וכספים. בין האשליות שמשבר הקוטג' חשף היתה גם האמונה שהקיבוצים והמושבים עדיין שומרים על גחלת של הגינות חברתית, וכי כניסת נשים למרומי עולם העסקים תעשה אותו קשוב והוגן יותר. מתברר שאנשי הלובי החקלאי והלובי של מועצות ייצור דוגמת מועצת החלב הם בדיוק כשמם - עסקנים. חברי קיבוצים ומושבים המשתמשים בשם הטוב שהיה לתנועה הקיבוצית והמושבית כדי להגדיל את הקופה באמצעות ניצול ציבור הצרכנים, ובייחוד מקרב השכבות המוחלשות. אשר לנשים בעסקים, מתברר שזהבית כהן או עפרה שטראוס לא שונות מכל גבר אחר בעסקים שמבקש להגדיל את הרווחים. טוב שאשליות מתפוגגות. אולי סוף סוף הציבור יתעורר וימשיך לעמוד על זכויותיו ולתבוע מהפוליטיקאים רפורמות של ממש, שישנו את מבנה הכלכלה ויעשו אותה יעילה והוגנת כראוי.
