לפני כמה שנים הזדמן לי לפגוש את ח"כ ישראל חסון מישראל ביתנו, כשעוד כיהן כמספר שתיים של ליברמן, בתוכנית הטלוויזיה "הזירה" בהנחיית דן מרגלית. אני עדיין זוכרת את הצהלה שאחזה בי בשעה שחזרתי מצילומי התוכנית ובישרתי לבני ביתי כי יש אנשים שפויים בימין הקודר והקיצוני. בכוונה שלמה, אולי מחויכת, הצעתי לו להצטרף למרצ. היה נדמה לי שאפשר "לבנות איתו מדינה". החזות הסימפטית, הקול השקט והעמדות המתונות-לכאורה נטעו בי תקווה שהנה, כל קצוות המפה הפוליטית התכנסו לעמדה מוסרית ופרגמטית כדי להגיע לפתרון של שתי מדינות לשני עמים. טבען של תוכניות וכחנות פוליטית פופוליסטית הוא שהן לא מאפשרות שיח עומק, ולכן בלי לדקדק בפרטים נפלתי שוב ברשתה של הנאיביות והאופטימיות. העריקה של חסון ב-2008 לקדימה נראתה טבעית: הנמר הופך את עורו, המתון יוצא מהארון או המסיכה השב"כניקית הביטחוניסטית נושרת. כשהחל חסון לפרסם הצעות חוק מגוחכות המנסות להצר את כלי התקשורת כמו זו המבקשת לחייב באחריות משפטית כלי תקשורת שבמסגרתם פורסמו טוקבקים מכפישים (2007) או הצעתו לחייב עורכי עיתונים לפרסם תגובות של מושאי סיקור ולהחיל דין פלילי על מי שנמנע מכך (2010), היה נראה שחסון, בחיפושו אחר תשומת לב תקשורתית, מציע לציבור הישראלי את הלך הרוח שלמד ויישם ב-23 שנות שירותו בשב"כ: אפשר לנטרל כל אחד, תלוי רק כמה כוח מפעילים. אבל גם מהצעות אלו לא התרגשתי. כיאה למי שחונכה בתנועות שלום הששות לאמץ לחיקן כל מי שמוכן לגהק את המילה שלום, שוב לא היה לי דחוף לדקדק בפרטים כשלפנינו דוגמה לאדם שנטוע עמוק בימין אך מדבר על פשרה טריטוריאלית. אלא שבימים האחרונים, לאחר שפורסמה ב"הארץ" קריאתו של ח"כ חסון לשלול מארגוני זכויות האדם את האפשרות להעסיק מתנדבי שירות לאומי, התחלתי לחשוב מחדש. הפעם אולי כדאי לדקדק בפרטים משום שמאחוריהם נחשפת אמת לא נעימה. האיש בעל המראה הסימפטי מקפיד על עמדות אנטי-דמוקרטיות. עכשיו, לאחר שהוא קנה לעצמו חלקת אדמה במרכז לצד לבני, הוא חוזר להיות ליברמן. מסתערב. מתחזה. מעבר לכך שארגוני זכויות האדם כמו "הוועד הציבורי נגד עינויים" ו"רופאים לזכויות אדם" הם המקום לחינוך בני נוער לאהבת האדם והארץ ולגיבוש מחויבות חברתית ופוליטית, הם האוד המוצל לגאוותנו השחוקה והרמוסה. הלוואי שילדיי ירצו להתנדב לארגונים אלו כשתגיע שעתם. אז אהיה אם גאה. לו הייתי מחוקקת, הייתי מחייבת כל חייל וחיילת משוחררים להקדיש שנה נוספת לשירות באחד הארגונים האלו. אולי כך היה אפשר להציל את נשמותיהם הרכות. בנות השירות הלאומי, לעומתם, המתנדבות בשטחים או בעמותות הימין הקיצוני מכלות את שנותיהן היפות בהחרבת הבית השלישי במו ידיהן. ח"כ חסון אינו גדי ואינו יונה, אינו מתון ואינו קדימה. הוא זאב או נץ, קיצוני שמוביל אותנו אחורה.
