למומחים אין מונופול על התבונה

"רבותי, ההיסטוריה חוזרת", תמיד חוזרת: בשנה שעברה טענו הרמטכ"ל גבי אשכנזי וחבורת הקצינים העוטפת אותו כי אהוד ברק טעה ושגה וחטא והחטיא. זכותם. ייתכן שזה נכון. אך השימוש שעשו אשכנזי וגבי סיבוני במסמך מזויף שהודלף מלשכת הרמטכ"ל דאז לתקשורת, וההתנהלות וההתבטאות של תת-אלוף אבי בניהו כלפי ברק ועוזריו - הם חתירה של גורם צבאי-ביטחוני תחת הממשלה האזרחית החוקית, יעילה או כושלת.

סוג דומה אך לא זהה של חתירה כזאת בא לביטוי במסע הצלב של ראש המוסד היוצא מאיר דגן. אפילו אם בנימין נתניהו וברק ושאר השרים הם הגרועה בהנהגות שידעה ישראל מעודה, ואפילו אם גילה את האמת המרה רק בפרישתו משמונה שנותיו במוסד - הופעתו בתקשורת היא ניסיון לכפות על הממשלה החוקית התנהלות או מחדל בעניין מדיני מרכזי.

לפיכך יכול דגן לומר שהממשלה רופסת והוא כראש המוסד יודע זאת בהסתמך על עובדות שהיו לחם חוקו במהלך עבודתו. מותר לו בדוחק לעשות כן, גם אם המניע להתפרצותו הוא חתירתו להחליף את הממשלה הנוכחית בציפי לבני וביאיר לפיד, שימנוהו לשר הביטחון בהנהגתם. זה די בסדר, למרות שנחוץ צינון מסוים. אבל זה חמור כאשר בדעת יחיד הוא מנסה לסכל תקיפה של מרכזי הגרעין באיראן, ויתרה מזו: לנטרל את איומה של ישראל לעשות כן, גם אם אינה מתכוונת. עצם האיום הוא מהלך אסטרטגי, ודגן משבש אותו.

למרות מיומנותם, כדאי לזכור כי אין למומחים המועסקים במערכת הביטחון מונופול על התבונה. שלשום, במלאות 30 שנים להפצצת הכור הגרעיני בעיראק, פירסם נדב שרגאי ב"ישראל השבוע" דיווח על המאבק שקדם להחלטה ההיסטורית. עזר וייצמן ציפצף על כללי ביטחון השדה והסית נגד התקיפה. שמעון פרס קיים דיון במוסדות מפלגת העבודה נגד ההפצצה (גם בלט מקץ שנים בסירובו להצטרף למכתב תודה ששיגרו רוב הח"כים למנחם בגין על חיסול הכור). אפילו ראש המודיעין יהושע שגיא ומנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית עוזי עילם התנגדו. אז מה? ברוך השם שבגין לא שמע בקולם.

יש להוסיף לדיון נדבך נוסף: מתגלה קושי הולך וגובר להיפרד מבכירים במערכת הביטחון וצה"ל. לא כמשה (בוגי) יעלון, שהודח בצורה מכוערת - אשכנזי סיים ארבע שנות כהונה, ובכל זאת שומעים אותו קובל בכל מפגש חברים "מה עשו לי, מה עשו". גם אלוף בדימוס רוטן מפני שלא הציעו לו את ראשות המוסד. עכשיו זה דגן. אם הולך ונרקם נוהג מפוקפק שכל סיום תפקיד בצמרת הביטחונית עולה לשלטון בישראל במחיר כה גבוה - גם זו סכנה לעליונות שלטון החוק.

ייתכן שדגן עלה על נתיב נבון. אבל הוא זרוע במוקשי נעל. בלי שמתכוון לכך, הוא חותר תחת ביטחונה הלאומי של ישראל. גם תחת אושיות הדמוקרטיה שלה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו