תנו להשתזף בשקט

איני חובבת ריאליטי. "האח הגדול" לא עושה לי את זה. סליחה, אחי, אבל חוץ מהמיליון אני לא מבינה את אלה שנוהגים לחטט בחיי אנשים אחרים, וגם לא את אלה שנהנים מהמשימות המטופשות ומהנבירה בחייהם 24 שעות ביממה. אבל זאת אני, ולכן יש לי זכות בחירה אם להשתתף בתוכנית מסוג זה או לא.

ובכל זאת, מתברר שזכות הבחירה שלי עומדת להילקח ממני בקרוב על ידי עיריית תל אביב. הידיעה על הכוונה להכניס עשרות מצלמות לחופים תפסה אותי לא מוכנה.

לרוע מזלי, החופים הפרטיים והאקזוטיים של בראנג'לינה או ויליאם אנד קייט ושות' אינם מחכים לי במערב העיר (כאמור, לא זכיתי במיליון). כשאני הולכת לחוף בבגד ים חדש ועדכני, מוקפת מאות אנשים, אני מוותרת מראש על פרטיות מסוימת. החופים בתל אביב צפופים, לא תמיד נקיים, ואת אווירת הרוגע תמיד חותך הרעש ה"ידידותי" של משחק המטקות.

עכשיו מתווספת הגזירה החדשה: כל אזרח במדינה או בשאר העולם יוכל לצפות בי ובכל השורצים בחוף, כולל קטינים.

ההסבר הרשמי הוא שבזכות אמצעי זה יוכלו התושבים להחליט לאיזה חוף ללכת. הסיבה הזו אפילו לא קרובה למספקת.

כשמדובר במטרה נעלה כמו אבטחת חופים, שידעו לצערנו מקרי אלימות ופשיעה, יש מקום לאבטחה מסודרת. אבל על מופע פיפ שואו ציבורי הייתי מוותרת. ואם כל זה לא מספיק, המצלמות לא יוסתרו - כך שמי שמתכנן צעד לא כשר יוכל לחמוק מעיניהן.

התרגלנו כבר שנים שבשיטת האח הגדול עוקבים אחרינו מבחינה צרכנית: מה אנחנו קונים, מה אנחנו אוהבים. עכשיו המעקב עובר לשיא ישראלי ועולמי חדש: תיעוד האזרחים בלבוש מינימלי יגיע ישירות למחשב האישי של כל מי שחפץ בכך. אני פוחדת לדעת מי הוא החפץ.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו