ציון לגנאי

בארבע שנות כהונתו כרמטכ"ל השתבח גבי אשכנזי באילמותו. הוא בז לפוליטיקאים התרים בעיניהם אחרי כל מצלמה ומיקרופון. אשכנזי הציג ימיו כקודש לעבודה בלבד. אמנם הפעיל אנשים שהירבו להללו ולקלסו ולהתפאר בו בתקשורת, ולבנות את תדמיתו - "לא יהיה דוד לוי" - אבל מנע עצמו מראיונות. אפילו במסע מסיבות הפרידה חסר התקדים שליווה את פרישתו מצה"ל קימץ בדיבורים.

אשכנזי, שהקדים להתאזרח ויוצא בימים אלה למכון המחקר של חיים סבן בארה"ב, שבר אתמול את קשר השתיקה שאפיין אותו. בטקס שנערך לכבודו באוניברסיטת בר-אילן נפרץ הסכר, ואשכנזי הכריז כי צה"ל אינו יודע היכן מוחזק גלעד שליט ואינו יכול לשחררו במבצע צבאי. פשוט, ברח לו.

אילו נודע לעיתונאי כי במסיבת רעים גילה אשכנזי בחוג מצומצם כי צה"ל אינו יודע היכן מחזיק חמאס את החייל החטוף, היתה הצנזורה מונעת את פרסום הידיעה. פרסום כזה, היתה הצנזורה מסבירה, פוגע בביטחון הלאומי. אך אשכנזי חשף את הסוד בפומבי, ללא תמורה, והאויב מרוצה מאוד.

בכך הקשיח בקלות דעת נטולת זדון את ליבם של הפרעונים המודרניים ברצועת עזה. עתה תאמר הזרוע הצבאית של חמאס למנהיגה איסמעיל הנייה כי יש להעלות את רף המחיר. שכן אין לחוטפים הציניים המחזיקים בגלעד ממה לחשוש. צה"ל אינו יודע.

מדוע נהג כך? אשכנזי הוא פוליטיקאי. מתן ביטוי לעמדתו מחבר אותו לעמדה פופוליסטית. בכך הוא מתנתק משותפות עם שתי ממשלות, שסירבו להיענות לתכתיבי חמאס. הן אינן פופולריות.

ייתכן כי אשכנזי אינו מסתפק באמירה לגיטימית - "נכשלתי" - כפי שהשמיעה גם ראש השב"כ יובל דיסקין. הוא רוצה להשפיע על הממשלה לשנות את עמדתה ולהסכים לתנאי העיסקה של חמאס.

כרמטכ"ל בפועל בתקופה הרלוונטית אינו אמור לעשות כן. ממש כפי שמאיר דגן לא נהג כראוי כאשר שיבש בשתי התבטאויות את ניסיונה של הממשלה להציב עצמה בעמדה מאיימת כלפי מיזם הגרעין האיראני. דגן, שסיים שמונה שנים בראשות המוסד, חתר תחת הממשלה. כראש המוסד זה צעד פסול.

יש אפשרות נוספת. הרצון להתבטא אחרי שנים כה רבות של שתיקה הוא דחף שאינו בר כיבוש. כך דגן וכך אשכנזי, ואולי גם הבאים אחריהם. ציון לגנאי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו