"מסר מורכב לבנימין נתניהו" - כך סיכם אמש השגריר בדימוס לוושינגטון, פרופ' איתמר רבינוביץ', את נאומו של ברק אובאמה. אין ספק כי בכמה עניינים מרכזיים ערבו דברי הנשיא לאוזני ראש הממשלה. בפועל הסתייג אובאמה ממאמר של הרגע האחרון שפירסם אבו מאזן ב"ניו יורק טיימס" ושלל בכך את המהלך החד-צדדי לבקש הכרה של האו"ם בהקמת פלשתין. היו בנאומו עוד מרכיבים נוחים לישראל - כחילופי שטחים ולא נסיגה מוחלטת לקווי 67' ופירוז המדינה הפלשתינית וחובת המנהיגים ברמאללה להסביר את ההסדר פת"ח-חמאס. אך בכמה נקודות עמדת האמריקנים בעייתית מבחינתו של נתניהו, הפוגש היום את אובאמה. קרב הבלימה הישראלי, המבקש לחסום את הדיון בקווי הגבול עד שימולאו כמה תנאים עקרוניים, אינו מקובל על וושינגטון. הנשיא רוצה בראש ובראשונה דיון בשטחים תמורת ביטחון, ומותיר את הבירור על מעמדה של ירושלים ועתיד צאצאי הפליטים הפלשתינים לשלבים אחרונים של ההתדיינות בין הצדדים. זה מוקד פוטנציאלי לחיכוך בציר ירושלים-וושינגטון. הדעת נותנת שלשכת ראש הממשלה קיוותה לנאום נוח יותר מפי אובאמה. עם זאת, ייתכן שנתניהו יכול להשלים עם מתווה ההידברות של אובאמה, שאינו עוין לישראל. אלא שהוא נפגש שלשום עם ח"כי סיעת הליכוד ויצא לארה"ב בתחושה כי אין לו מנדט להתנהל על פי קווי היסוד של מארחו. אמנם בפועל הצטמצם הפער הטריטוריאלי שהוא הקשה מכולם, שכן נתניהו התכווץ לגושי ההתנחלות בעוד אובאמה דיבר על קווי 67' עם חילופי שטחים. הבעיה היא שגם הנוסח שהציג ראש הממשלה - "גושי התיישבות" - אינו מקובל על חלקים רחבים בקואליציה שלו. האם יכול נתניהו לצאת בשלום מן הבית הלבן? סביר להניח כי התשובה שתתברר הלילה היא חיובית במהותה. אך אין זאת אומרת שמפגישתו עם אובאמה ייצא גם שיתוף פעולה ישראלי-אמריקני הדוק בתחום המשא ומתן המדיני.
