לא מזמן ישבתי לשיחת קפה בירושלים עם חבר ישראלי. ילד משולחן סמוך קפץ סביבי, צעק ודחף אותי. כשהתרגזתי עליו, החבר הישראלי העיר לי: "את רק מראה כמה בריטית את. אצלנו בישראל אנחנו מתייחסים לילדים כמו לאלים". חשבתי על המקרה הזה לפני כמה ימים כאשר ניצולת שואה שהתראיינה בעיתון סיפרה כי הניסיון האישי שלה לימד אותה שהתיכוניסטים הישראלים שמגיעים לביקורים מאורגנים באושוויץ "פשוט לא יודעים איך להתנהג". דבריה הזכירו לי כי יש לי חבר שנמנע מביקור בגן החיות התנ"כי בגלל התנהגותם של ילדים רבים שם. הם נוהגים לזרוק מזון לבעלי החיים חרף האיסור, ולפעמים אפילו זורקים אוכל בשקיות פלסטיק, מה שעלול לגרום לחיות להיחנק. וההורים? הם לא עושים דבר כדי להעיר לילדיהם. תופעה כזו היתה בלתי נסבלת בבריטניה. המבוגרים היו לפחות מנסים לשלוט בילדיהם. אל תבינו אותי שלא כהלכה. אני לא חושבת שההתנהגות של הילדים הבריטים מושלמת - רחוק מזה. יש שם בעיה של ונדליזם, עבריינות נוער ואלימות, לרבות בתוך כיתות בית הספר. המצב הזה נגרם עקב התערערות הסמכותיות של הורים ומורים בבריטניה. בשלב מסוים במאה שעברה החלו המבוגרים להאמין כי הטלת סמכות היא התקפה על האוטונומיה של הילדים. התוצאה היתה שילדים רבים פשוט יצאו מכלל שליטה. אולי גם ישראל חוותה שינוי תרבותי דומה, איני יודעת. מה שבטוח הוא שיש הבדל גדול בין הורות לקויה בבריטניה לישראל. בבריטניה הדבר נובע מהתפוררות התא המשפחתי, מה שהביא לגידול בילדים בעלי תחושות קיפוח רגשי אשר גדלו להיות הורים שפשוט לא יודעים להגדיר את הגבול לילדים שהם אוהבים. * * * בישראל, לעומת זאת, המצב אינו נובע מהזנחת התא המשפחתי אלא ממדיניות של פינוק יתר. הורים ישראלים מאמינים כי ילדיהם זקוקים לכל הפינוק בעולם. ואולי זה גם נובע מהמצב הפוליטי במדינה. יש לישראלים כל כך הרבה סיבות לדאוג עד שהדאגה הופכת לאדישות בכל הנוגע לבעיות התנהגות. מה שמדהים הוא שבישראל רוב המתבגרים הולכים לצבא ואז דווקא מתגלים כצעירים הכי ממושמעים ובוגרים בעולם. אולי זו עוד סיבה לפינוק מצד ההורים. למה לטרוח על חינוך נוקשה אם ממילא השובבות תסתיים בצבא? אבל אי אפשר להתעלם מכך שיש השלכות לחינוך הלקוי, כי גם כאשר הילדים הופכים למבוגרים ניתן לראות בקרב ישראלים רבים נטיות ילדותיות, כמו סירוב לעמוד בתור מסודר, חוסר סבלנות בכבישים ובכלל - התעלמות מהמרחב הפרטי של האחר. ובכל זאת, אולי הדברים קשורים לספר "אומת הסטארט-אפ" שקראתי לאחרונה בהקשר של ישראל. הסיבה להצלחה המדהימה של ישראלים בתחומי הסטארט-אפ קשורה לנטייתם עוד מילדות להתעקש לעשות כל דבר בדרכם, כפי רצונם. אז אולי בעצם ילדים שאינם בקיאים בנימוסים והליכות הם המתכון לייצור הכלכלה הדינמית והמוצלחת ביותר בעולם? הנה שאלה למחשבה.
