"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הספורט הלאומי: עוצמתן של המטקות

,עודכן

בימים אלו, שבהם אייפון, אייפד, פייסבוק ומושגים כמו "לייק" הם חלק בלתי נפרד מחיינו, נחמד להיזכר בסמלים ובאייקונים שפעם היו אבני היסוד של התרבות שלנו - התרבות הישראלית.

לכבוד יום העצמאות שחלף נבחרה על ידי הציבור הישראלי רשימה של עשרה אייקונים ישראליים הדורשים רענון, המסמלים ומייצגים את התרבות וההוויה הישראלית לפני דור האייפון ושלל הסמלים התרבותיים שהגיעו מחו"ל. האייקונים שנבחרו מעוררים נוסטלגיה מרגשת: גופיית סבא, מוכרי ארטיקים בים, תליון "חי", פלאפל, מנגל, מטקות, סוכת מציל, כובע טמבל, ארטיק ופחי צפרדע.

האייקון מספק גאווה לאומית, מעניק זהות ושייכות. כדי שמשהו או מישהו יהפוך לאייקון תרבותי, הוא חייב לצמוח מלמטה, מהמקומי, מהחומרים הזמינים, ולספר סיפור בעל משמעות לצרכני התרבות, על עצמם ועל המקום שבו הם חיים.

האייקונים הישראליים מספרים קודם כל את סיפורה של קהילה תרבותית בהתהוות, קהילה מבודדת גיאוגרפית וגיאו-פוליטית, תפרנית יחסית, שבעזרת כושר אלתור והמצאה יצרה מוצרים אשר ייחודיים רק לה.

כמו האוכל היהודי שהתבשל לאיטו בסירי הסבתות היהודיות - לא משנה מאיזו עדה - והיה מבוסס על שאריות, כך לא מעט אייקונים ישראליים נוצרו כתוצאה מ"דלות החומר": כך יצר סבי הסנדלר סנדלים תנ"כיים כי בחוץ השמש קפחה והעור היה יקר, וכך נוצר כובע הטמבל - מעין גירסה מקומית לכובע מלחים, שיוצר משאריות בדים ושהפך לכיפה עת קופל באירועים דתיים, בעיקר בהתיישבות העובדת.

אייקונים תרבותיים יכולים גם לבטא את רוח התרבות שבמסגרתה הם נוצרו - ולכן אין ספורט ישראלי יותר ממשחק בצמד המטקות האלו, משחק ששום חוף ים ישראלי לא שלם בלעדיו. האם עצרתם פעם לחשוב כיצד משחק המטקות מבטא את הרוח הישראלית?

משחק המטקות הוא אחד הסמלים הישראליים שעדיין לא נס ליחם, גם היום, בעידן הכי ציני שיש. משחק המטקות, אשר הומצא בישראל, הוא המשחק היחיד בעולם שאין לו חוקים, תכלית, מפסידים או מנצחים. הוא מגלם את רוחו של הישראלי, שאינו מצטיין בשמירה על חוקים ומעדיף להפציץ את יריבו/חברו למשחק בדיוק מתחת לשלט האוסר את המשחק.

מצד שני, המשחק מסמל דואליות של התמסרות וקבלה בין הבריות. תנועת הכדור הדינמית מעוררת באינדיבידואל את שיתוף הפעולה, ומביאה למכנה משותף של חברות ורעות.

מה יהיה על האייקונים הישראליים בעידן הפייסבוק? מוקדם לדעת. מה שברור הוא שע-ם החפץ בתרבות מקומית חיה ותוססת חייב להצמיח מתוכו אייקונים מקומיים - פשוטים, יצריים, המוניים, מלאי חוצפה.

כן, ממש כמונו, הישראלים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר