הכל כבר נכתב בעיתונים, ובפרטנות מדוקדקת בספרו של יובל יועז "תיק קצב", ובכל זאת העדויות מן המשפט שהותרו אתמול לפרסום גרמו לחלחלה נוספת. הכל ידעו כי משה קצב הואשם והורשע בניסיונות לשבש את חקירת המשטרה תוך שימוש בגורמים פליליים, אבל הדברים מקבלים משנה תוקף בהישמעם מפיו של ניצב יואב סגלוביץ'. רבים תהו הכיצד לא סיפרו הנפגעות דברים כהווייתם, עד שפורסמה עדותה של שלי יחימוביץ' והובן מדוע אחת מהן היססה ושיחררה את גרסתה המלאה טיפין-טיפין, ועוד ועוד. אין חידושים בעדויות שבית המשפט המחוזי התיר אתמול לפרסם, אבל הציטוט המדויק מוסיף אמינות לטענות נגד הנשיא שהורשע באונס. הציטוט הישיר הוא נדבך נוסף של אמינות. הנשיא ג'ורג' קרא לא הניח לתקשורת לדווח מן הדיון המשפטי בזמן אמת. כאשר ביקשו נציגי התקשורת לפתוח את דלתות בית המשפט בשלב הטיעונים לעונש, הם נדחו. אך בית המשפט הבטיח לשחרר את כל מה שניתן לפרסום והחל במלאכתו, ואתמול נמסרו פרוטוקולים ראשונים. פרקליטיו של קצב קבלו שהחומר סלקטיבי; שאילו פורסם בהינף אחד עם עדויות ההגנה היה הציבור מקבל תמונה יותר מאוזנת. רמז לכך נשמע כבר בהתפרצותו של קצב כלפי בית המשפט כאשר האשימו כי לא הניח לו למסור את עדותו כראוי והתערב במהלכה על ימין ועל שמאל. אין זו טענה קבילה. שכן באופן טבעי בית המשפט משחרר את הפרוטוקולים על פי סדר מסירת העדויות, ובהליך הפלילי קודמים עדי התביעה לאלה הנקראים לדוכן מטעם ההגנה. בכל זאת, עיתוי הפרסום בעייתי. שופטי המחוזי ששיחררו אתמול את החומרים המשחירים את פניו של קצב ידעו כי עמיתיהם בעליון קבעו כי יחליטו בעוד שישה ימים אם קצב יישלח מייד לכלא, או יוכל להמתין חופשי עד לסיום הדיון בערעורו. הסנגורים אביגדור פלדמן, ציון אמיר ואברהם לביא חשו ששופטי המחוזי ניסו להשפיע על עמיתיהם הבכירים לא להיענות לבקשתו של הנשיא המורשע, אלא לשולחו מייד לכלא. איש לא יוכל להוכיח זאת. גם אין ביטחון שזו טענה נכונה. אך למען ייראה שנעשה צדק עדיף היה להמתין עם הפרסום שבוע נוסף. אין הבדל ממשי בין איחור בן שנתיים לבין איחור של שנתיים ועוד שבוע. חבל.
