ברצלונה הוכיחה אתמול שוב שהיא הקבוצה הטובה בעולם מול קבוצות של מוריניו כשהן בעשרה שחקנים. נכון, הקטלונים בגמר עוד לפני הגומלין, אבל כל עוד המערך המקורי של ריאל, שביטל את ברצלונה במשך שני משחקים נטו (כי בשאר הזמן ריאל היתה בפיגור מספרי), מסי כמעט ולא נגע בכדור, צ'אבי מסר בעיקר לרוחב ווייה נראה כמו שחקן ויאריאל ביום בינוני. אבל לברצלונה יש את זה. אם לא על המגרש אז לפחות אצל האיש עם המשרוקית, ודוגמאות היסטוריות לא חסרות: הפנדל שלא נשרק לזכות דרוגבה בחצי הגמר לפני שנתיים (וולפגנג שטארק, ששפט גם אתמול, היה אחראי לכך), ההרחקה של טיאגו מוטה אחרי הצגה של בוסקטס אשתקד, ועכשיו גם דני אלבס נכנס לרשימה. איזו נפילה, איזו התגלגלות. מהברנבאו ישר לתיאטרון בסאו פאולו די בטוח שהשופט הגרמני החלש לא טעה בכוונה, אך כשיש יותר מדי שריקות קריטיות לא מוצדקות שהולכות לכיוון אחד, זה מעורר תמיהה. לפני ההחלטה שחרצה את גורל המשחק, זה היה נראה כמו 0:0 קלאסי. סופר קלאסיקו? אולי סופר פחיקו. 60 הדקות הראשונות היו תצוגה טקטית של שני המאמנים, שהם עד עכשיו הגיבורים הכי גדולים של הסדרה חוץ מהשופטים. גם השחקנים מילאו את ההוראות בצורה מושלמת, והתוצאה: פיהוקון. בכלל, אחרי שלושה משחקים שבהם לא קרה כלום בשעה הראשונה ולאור העובדה שהמשחק השני הוא לפרוטוקול בלבד, אולי כדאי לחשוב על שינוי קונספט: לקצר את המשחק למחצית אחת בלבד, אבל שאליה יעלו השחקנים אחרי שרצו ברציפות במשך 60 דקות. אז אולי יהיה אקשן כבר מההתחלה. אה, ושריאל תעלה מראש עם עשרה שחקנים, ותחסוך עבודה לפקיד של אופ"א עם המשרוקית.
