מותו של בן משפחה בידי בני בליעל, לעיניהם הנדהמות של אוהביו ואהוביו, רעייתו ובתו, זועקת לשמיים וקורעת לב. אך לא כל מה שנכון, גם צודק משפטית. ומה שגלוי לשמיים, אינו בהכרח גלוי לבני אדם. כבר לפני שנים רבות עמד בית המשפט על ההבחנה הבסיסית שבין "אמת היסטורית-עובדתית" לבין "אמת משפטית". מבחינה עובדתית, ייתכן שאדם ירצח את חברו בכוונה תחילה, אך בבית המשפט הוא יזוכה לחלוטין רק בשל כך שהתביעה לא הצליחה להוכיח את העובדות או בשל העובדה שהראיות הקשות שהובאו לפניו היו בלתי קבילות. כדי להרשיע אדם ברצח צריך בית המשפט להשתכנע, "מעבר לכל ספק סביר", ורק על סמך ראיות קבילות, לא רק בכך שנאשם פלוני הביא במזיד למותו של אדם אחר, אלא גם לכך שהתכוון מתחילה להמיתו. כדי להרשיע ברצח לא די במחזה הזוועה שנגלה לעין המתבונן. יש לשכנע את בית המשפט בקיומה של "כוונה תחילה". וזו, מטבע הדברים, נשארת פעמים רבות צפונה בליבו של אדם ואינה גלויה על פני השטח. יסוד ה"כוונה תחילה", שמהווה תנאי מקדמי להרשעה ברצח, עשוי להילמד מכוחם של מעשים שונים: הוכחה שהנאשם החליט מבעוד מועד להמית את רעהו בדם קר, כגון לאחר שהכין לשם כך סכין או אקדח מבעוד מועד, ועשה בהם שימוש בנסיבות שבהן יכול היה לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו. "כוונה תחילה" עשויה גם להילמד מאמירות מפורשות שנשמעו מפיו עובר לרצח או לאחריו. אכן, במקרה הטרגי של אריק קרפ ז"ל הוכחות כאלה לא נמצאו לבית המשפט. העובדה שקרפ ובני משפחתו עברו במקום באקראי, ריבוי המשתתפים, מעשה התקיפה באגרופים ולא באקדח או בסכין, והעובדה שהקורבן המשיך לפרפר בין חיים למוות לפרק זמן קצר גם לאחר ההתקפה האכזרית קודם שנפח את נשמתו, לא איפשרו לבית המשפט לקבוע, "מעל לכל ספק סביר", כי התוקפים האכזריים ובני העוולה אכן רצחו אותו במשמעותו המשפטית של המונח. בעיני הדיוטות, שאינם משפטנים, הכרעה שיפוטית מעין זו קשה מאוד, והכאב והזעם גוברים על הרצון לנסות להבין ולהבחין מהן הדקויות המשפטיות שמבדילות בין "רצח" ל"הריגה". אבל שופט חייב לשפוט לפי הדין, לא לפי נטיות ליבו או מכוח סערת רגשותיו. וכל עוד לא השתכנע שהתקיימו כל יסודותיה של עבירת הרצח, אסור לו לשפוט לפי נטיית ליבו. עם זאת, היה ויסבור שנסיבותיו המיוחדות והמזוויעות של המקרה מצדיקות זאת, יוכל בית המשפט במסגרת שיקול הדעת שניתן לו, ותוך התאמת העונש למקרים דומים אחרים, לבטא את סלידתו הגדולה מחומרת המעשה באמצעות גזירת עונש הולם על המורשעים. כך במיוחד לנוכח העובדה שעונשה המקסימלי של עבירת ההריגה עומד על 20 שנה, וגם עונשן של העבירות האחרות שבהן הורשעו הנאשמים, תקיפה וגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עולה לכדי 20 שנה ויותר.
בין צדק למשפט
מערכת ישראל היום
מערכת "ישראל היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
